בין לילה ליום היא מחכה לו שאולי הוא יבוא על כנפי בדידותה
הבדידות הנוגה שלה.שאלות רבות היא שואלת את הלילה האילם במין
רטוריקה ואין לה זמן לחכות לתשובות היא מעדיפה להישאר בספקות
היא יודעת שהוא לא בשבילה אך עייפה היא מעצם המחשבה שהיא לבד
בלי אף אחד.
נאחזת בקש, בעלה יבש-כזה של סתיו
מחזיקה באוויר כדי לא ליפול-
אשליות לרוב זה הכל.
הלילה כבר בשלבי סיום
נושק לבוקר החדש.
השמש זורקת את קרניה החלושות, מאירה לעולם.
יום נוסף יעבור עליה--
עצבות סמויה מקוננת בקרבה וכולם בטוחים היא העליזה הרי את כולם
היא מצחיקה!
בין לילה ליום,
בין מציאות לדמיון,
התעתוע הוא השליט בעולמה
תבינו אותה...