תמיד היית בשבילי קצת כמו
מילים בלי מנגינה.
מעשי מדי, בלתי אפשרי לחלום איתך.
קצת קשה לי להבין אותך, הרבה מסתתר בין השורות
אבל אני לא שומעת אותך- אתה לא מספר לי דברים מעצמך.
'אבן' זו מילה שאתה מרבה להשתמש בה:
אבן שאין לה הופכין, אבן שואבת, אבן היסוד, אבן הפינה, אבן
הדרך, קשה כמו אבן, חזק כמו אבן.
פעם אחת אמרת 'רך כמו אבן', ואני לא ידעתי אם אתה מנסה להיות
ספרותי או סתם להתחכם איתי.
אבל מאחר ופניך נותרו קפואות כאבן, לא שאלתי. אבל לא נראה לי.
אתה לא מאלה.
פעם חשבתי שזה מקסים- להיות אמיתי ומחוספס.
'אני לא צריכה מילים יפות' אמרתי לאמא שלך כשהתחתנו.
נראה לי שהיא קצת נעלבה, אבל אני התכוונתי לזה באופן חיובי.
אני לא רוצה היפי תל אביבי מסומם, שכותב שירים. אפילו אם הוא
מלחין בעצמו.
אני חושבת שמה שחשוב זה שטוב לנו ביחד. אנחנו נהנים סתם לשבת
ולא לעשות שום דבר.
האמת, שבזמן האחרון חסר לי הריגוש הזה- שבלגעת במישהו,
בלהרגיש פרפרים, וזה לא שאנחנו לא שוכבים:
על המיטה, זה לצד זה, אחד על השני, אחד בתוך השני.
אבל אני לא מרגישה אותך בתוכי כבר מזמן- אפילו כשברור, שאני
כן.
תמיד היית בשבילי קצת כמו
מילים בלי מנגינה.
בפסנתר אני כבר לא
נוגעת-
זה מכאיב!