עכשיו, ברגע זה ממש, בפרק הזמן הזה שלוקח לכם לשאוף ולנשוף,
לצחצח תשיניים בבוקר, להחליט מה אתם רוצים לאכול או לחתום על
צ'ק ללא כיסוי.
עכשיו, ברגע זה ממש, בשידור חי, ללא עריכה, ללא צנזורה, בלי
להריץ קדימה ואחורה ללא קאט וללא תקציב. בזמן בו אתם מתעוררים,
מזדיינים, אוכלים, קוראים ומחרבנים, או סתם חושבים על סוף
העולם.

בשנייה בה אתם קוראים את המילה הזאת, או הזאת, או הזאת.
בדקה בה עתם מנסים לעבין כמא שגיאות כטיב יש במשפת הזא, הו
הזא, הו אזע.
בשעות בהם אתם עושים סקס או עושים אהבה או עושים ילדים או
מנסים להבין מה לעזאזל אתם עושים.
בימים אותם בזבזתם על האנשים הלא נכונים, על החברים הלא נאמנים
ועל הספרים הכל כך משעממים.
בחודשים בהם עסקתם בעבודות מכניסות, ועשיתם אנשים מכניסים.
ובשנים בהם הייתם נשואים למישהו שאתם לא אוהבים, שלא נדבר על
מחבבים.

ממש בשנייה, בדקה, בשעה, ביום, בחודש ובשנה.
מתו אחד, שניים, עשרה, מאה, אלף ועשרות אלפי בני אדם.

ברגעים שאתם שנאתם הם מתו
ברגעים שאתם לא עשיתם כלום הם מתו
ברגעים שאתם בקושי חייתם הם מתו

אז עכשיו, ממש ברגע זה, הגיע הזמן שתחשבו על זה.