השבילים בהם אני הולכת נראים לי מטושטשים,
כל הסימנים מחוקים כמו אלה של הגנת הטבע בטיולים השנתיים
החום, הצמא, ההליכה האינסופית ואין באופק סימן לאוטובוסים
אלה מבשרי הגאולה, הממוזגים, עם הכיסאות המרופדים.
וכך במסע חיי, הפסיעות בשביל הופכות אט אט כבדות ומעיקות
מחכה לאותו האופק עם האוטובוסים הממוזגים, עם אותם כיסאות
מרופדים.
מימייתי כמעט ריקה. גם אם היתה רוצה לא היתה מרווה היא
צימאוני!
רגליי כושלות, כמעט שאימצתי את היאוש אל תוכי ונווה מדבר
מופיע ממולי - חיוך דמיוני נפרס על פני ליבי.
הנה הניצוץ לו ייחלתי אך עדיין ארוכה הדרך לפני. |
