היא הייתה עוד ילדת שמנת שגדלה ברמת אביב ג' בתקופות שלא
העבירה בשוויץ או בסביבה.. בלימודים, היא הייתה תלמידה
מצטיינת. יושבת ראש מועצת תלמידים בבית הספר שלה וחביבת
המורים. בגיל 3 שלחו אותה אמא ואבא לחוג בלט. שם כמובן, היא
התבלטה כרקדנית מן השורה בעזרת גופה החטוב והגמיש ומגיל 5
הייתה מפורסמת בקונסרבטוריון העירוני כתלמידה הכי כשרונית
בעיר. פסנתר וכל מה שבא ליד.
  הסיפור שלה מוכר לכולנו. עוד ילדה מפונקת מהעיר הגדולה.
סיפור על ילדה שכבר ממבט ראשון, יכלת לראות שממנה, עוד יצא
משהו גדול. לא ידעת מה, אבל זה לא ממש משנה. כי ילדים מוצלחים
הם מוצלחים בכל דבר ובפניה, כל האפשרויות היו פתוחות. העולם
היה בכף ידה.
  ליום הולדתה ה-11 ביקשה טיסה בשמי אירופה. אבא לא יכל לסרב
לפרצוף המתקתק ובסופו של דבר, בלי הרבה וויכוחים או דיונים, זה
מה שהיא קיבלה. כשהייתה בת 12, הטיסו אליה את הבאקסטריט בויז
שישירו לה שיר ליומולדת. בריאן חתם לה על החולצה וניק נתן לה
נשיקה על הלחי. כל הבנות קינאו בה, אבל בשבילה, זה היה עוד
יומולדת טיפוסי. כשהייתה בת 15, סגרו בשבילה את אילת. כל העיר
עמדה לרשותה. כי שהילדה הטובה של אבא מבקשת, הילדה של אבא
מקבלת. וכל החברים והחברות, כל הדודים והדודות בילו יום שלם
במחיצתה של הנסיכה בעיר האורות אילת. כי הרי יומולדת 15 זה לא
משהו להתייחס אליו בזלזול.
   ביומולדת 16 היא באה לאבא ואמרה לו: "אבא, אני לא רוצה
שתיבהל, אבל ליום הולדת 16 שלי אני רוצה..", "כן בתי האחת
והיחידה המושלמת מכולם?", "אני רוצה.. את הירח!". "מה זאת
אומרת, הירח?", "נו, הכדור הלבן שאנחנו רואים מהחלון כל לילה".
"אה, הירח הזה... תראי בתי הטובה מכולן. יש עם זה קצת בעיה".
"מה זאת אומרת בעיה? אתה לא אוהב אותי??". "לא! מה? בתי! לא!".
"אז זה מה שזה, אתה לא אוהב אותי בכלל!". "זה לא שאני לא אוהב
אותך, אבל את צריכה להבין שהירח זה לא משהו שאפשר ללכת לסופר
ולקנות. את לא מעדיפה את מייקל ג'קסון או את בריטני ספירס?".
"איכסה, מייקל מפחיד אותי, אין לו אף. ובריטני סתם שרמוטה,
עדיף כבר את כריסטינה. אבל אני רוצה את הירח!!". "בתי, אני
מאוד מצטער אבל אני חושש שזאת בקשה אחת שלא אוכל למלא".
  אז היא הלכה והתאבדה, כמו שילדים מפונקים וחמדנים שלא
מקבלים ירחים לימי הולדת עושים. הייתה הלוויה גדולה ומכובדת.
אביב גפן בא לשיר שיר ולשעשע את הילדים ושלמה ארצי בא לעשות
שמח לדודים ולדודות. בסוף הארוע כל הילדים קבלו ארטיקים ושקיות
הפתעה והלכו הביתה כולם שמחים ומאושרים.
אבא ואמא היו מאוד עצובים, אבל לפחות אמא קבלה חתימה ונשיקה על
הלחי משלמה, ואבא חסך לעצמו עוד כמה גרושים כי לפחות את הירח
הוא לא היה צריך לקנות.