היא הפילה אותי על המיטה הזוגית שבחדרי ופתחה את כפתורי חולצתי
באיטיות רבה.
" תעצום את העיניים ! ", לחשה לתוך אוזני השמאלית והחלה מעבירה
את שפתיה הבשרניות במורד גופי. בהתחלה לא קרה כלום. הרגשתי
דגדוג סתמי, שהרעיד את עורי החשוף ואת פטמותיה שגיששו את הדרך
וקבעו מסלול לשפתיה. אחר-כך הרגשתי את נשימתה המחממת, משאירה
כוויות חום בכל גופי. אבזם החגורה נפתח לפתע ואחריו הרוכסן ואז
במכה אחת הורדו המכנסיים מגופי, עם הנעלים. עם התחתונים.
הסוסים הלבנים נכנסו אל הגן הירוק, הזוהר. הציפורים התעופפו
מעליהם בציוצים ושריקות שמחה. כל החיות ששתו באותו רגע מהמעיין
הקריר, הזדקפו והביטו בסוסים הצוהלים, ששיחקו האחד עם השני
והתקדמו תוך כדי משחק וקפיצות אל שפת המעיין הצלול.
החיות התמימות התאספו לרגלי אחד מעצי הפרי שמלאו את הגן העצום
הזה. אולי זה לא גן, אולי זאת ארץ שכל אוכלוסייתה היא חיות
שאינן טורפות. אולי זה גן עדן. החיות הביטו בסוסים נכנסים לתוך
המעיין הצלול. גופם הנקי והלבן הבהיק מצלילות המים ולרגע כל
החיות שהביטו בזוג האוהבים, הסתנוורו מאור השמש שנשבר בטיפות
המים שניתזו לכל עבר. קול שירה נשמע באוויר, קול לא מוכר, קול
כזה שרק בחלומות שומעים אותו, או כשמתים. קול של שירת מלאכים
ללא קצב מפורש. והקול קורא בשמי ולא מפסיק אפילו לרגע אחד
קטן.
משהו עבר מתחתי במהירות, אני לא מאמין, זה השפן מהסיפור של
אליסיה בארץ הפלאות. הוא ממהר, אני לא יודע לאן. אני רודף
אחריו, הוא לא מבחין בי. לבוש חליפת ערב יוקרתית, כזאת שרואים
רק בטקס חלוקת פרסי האוסקר. עם השעון בידו הוא רץ ואני אחריו,
בשדות, בהרים, בנחלים הקטנים והצלולים ופתאום, הוא נעלם. אני
לא מתכוון שהוא קפץ לתוך גומחה או סתם בור חפור היטב, אני
מתכוון נעלם, ואנישד, גון, דיסיפירד. ניסיתי גם אני להעלם, אבל
ללא הצלחה. החיות התמימות נאספו מצדדי ומעלי ומתחתי ואני עומד,
כולנו מביטים קדימה. אני מביט בשפן הממזר שנעלם לפני שניות
ספורות והחיות מביטות סתם. אולי בגלל שאני מביט.
אה! הנה סופרמן חוצה את השמיים. לאן הוא ממהר? אני הבטתי בו
מהורהר. בטוח שגם אני מסוגל לעוף כמוהו, או כמעט כמוהו. לפי מה
שאני וידידי הקטנים ראינו, סופרמן הזה הוא בכלל לא ביצועיסט
כזה גדול. אפילו בורג עם חצי פליק-פלאק הוא לא מסוגל לעשות ב-
1000 רגל גובה. אפס, אני אראה לו לנמושה הזה מי פה סופרמן. מי
פה יזיין את מי.
פקחתי את העיניים, היא שכבה לידי ישנה וחולמת. בטח על סופרמן.
תפסתי אותה בשתי הידיים חזק, חזק והבטתי בעיניה המהממות
והאדומות מהשינה ומההפתעה.
"אני אראה לך מי פה סופרמן!" הכרזתי בפניה בקול צוהל. כך, לקול
שירתה הסופרני ועידודה הקצוב, תקעתי לה את המנוע של סופרמן
והיא התחילה להתעופף לי בחדר כמו קים באסינג'ר או מישל פייפר
או סתם בחורה שמתענגת על זיון טוב מסופרמן. כשסיימתי, היא נחתה
על המיטה קרועה. סופרמן ברח מהחלון מושפל, לאחר שבן-אנוש ניצח
אותו בזיונים. פתאום ראיתי אותו, את השפן הממזר, יוצא מתחת
למיטה ובורח מחוץ לחדר. התלבשתי מהר ואמרתי לאחות שאחראית עליי
וששכבה משום מה על המיטה שלי, שאני יוצא לסיבוב בחוץ ושלא תזוז
מהמיטה.
קודם כל, אם יגלו שאחות שכבה עם פציינט, יעיפו אותה מפה וחוץ
מזה, אם הייתי אומר שראיתי עוד פעם את השפן מהסיפור של אליסיה,
הם היו סוגרים אותי עוד פעם בחדר הקטן עם החולצה הלבנה החמה
הזאת.