ועכשיו אפשר לעמוד בשקט
להביט על מטוסים ממריאים
גלויות כותבות מסעות
ואת עומדת בינינו
עם תיק אחד ושתי מזוודות
אני הרי יודע
היית איתו לפני שהתחילה המלחמה
שהיא התחילה
הוא עזב אותך והלך להשתכר
וחשבתי שתמונות, נשארות בראש
עד שמחשיך
ופתאום באמצע
בית קפה, שדה תעופה, או עיר זרה
מצאתי אותך
לא יכולנו לדבר, בלי שיהיה משהו כואב להגיד
לא ביקשתי יותר
זה סימן טוב את אומרת
ואחרי לילה אחד
לא נותרו לנו יותר
עכשיו אפשר לעמוד בשקט
מקשיבים לשירים איטיים
את דיברת על אהבות שנכשלו
אני דיברתי על לילות ארוכים בלי שינה
והוא חגג במסיבות, נסע למרחקים
סיפורים שנשמרו, יוצאים החוצה לאט
בחושך ביקשתי
עוד רגע אחד לפני שזה מתחיל
ואת אמרת, לא נותר לנו יותר
כוסות קפה וצלחות מלכלכות
אני צחקתי מהחיוך שלך
ואחר כך השתעלתי מסיגריה אחת
לא ידעתי איפה אנחנו
בית קפה, שדה תעופה
עיר זרה עם זיכרונות קשים
והתפרקנו לחלקים קטנים
הוא אמר שאת היית אהבה גדולה שהתאדתה
וסיפר לי על אחת חדשה שהכיר
ואיך הוא שכח אותך
ברחובות, בזמן של לילה
הלכתי לבד, חיפשתי אותך
את אמרת שאת תמיד מופיעה באותם מקומות
לא ידעתי מה לומר לך
שאראה אותך
סיפורים מספרים את עצמם בלי להרגיש
לא היה מה למחוק
ביקשתי לילה אחד
ואת אמרת לא נותרו לנו עוד
עכשיו אפשר לעמוד בשקט
לתת לאור להיעלם
ובראש רצות מחשבות
יכולנו להיות ביחד
אני הרי יודע שהמלחמה נמשכה
החיוך שלך, העיניים, המבט
זמן שלא נגמר, מתחיל מחדש
אני בא אלייך ושותק
כול מה שרציתי לומר לך
ישמע עכשיו שונה
בשדה תעופה, בית קפה או עיר זרה
למצוא אותך
לבקש עוד לילה אחד
ואז להיגמר, להתפרק לרסיסים
מנסה לא לחשוב על מה דיברתם
ואת לא אומרת, את מי את אהבת יותר
אין לי כוח לתחרויות גדולות
ואחרי המלחמה
אולי שוב ניפגש, בשקט
אני אספר לך הכול,
אז אני והוא נשב, אולי נשתוק
אולי הוא יספר לי שהוא מאושר
כן, סיפורים מספרים את עצמם
ואנחנו יכולים עכשיו
לעמוד בשקט
זה תמיד בא, תמיד זה הולך. |
