חיוכים הם מצרך נדיר בחיינו, לא כן?
העיקר להיות אופטימיים תמיד, לא משנה
באיזה מצב נמצאים הגוף או הנפש.
חשוב, הכרחי, נחוץ. אסנשייל, כך אומרים.
אבל מה אם האדם לא רוצה להציג, לא רוצה לשחק?
מה אם לאותו אדם נמאס לגמרי מחיי השווא, וכל שהוא
רוצה זה רק שיעזבו אותו לנפשו למות? עד כמה שזה אולי
נשמע נורא, זו האמת. "האמת במערומיה".
אולי אם יעזבו אותו
לנפשו,
יגלה הוא כי לא במוות חושקת
נפשו, אלא רק בבדידות זמנית.
אכן, חיוכים הם מצרך נדיר בימינו. כדאי
לשקול היטב-היטב לפני שמעניקים
אותם. וכדאי תמיד לקרוא בין
ה-ש-ו-ר-ו-ת.
|
