רחל סאן / נרקומנית |
כל היד חורים
והיה כי יאוחר
הרי שלא יישאר ממני דבר
נעלמתי לפני עידנים
ומאז הכול אני
יכולתי לחפש חלקים
אך למה לי
כל חיוך, כל עצב מתוק,
עוזר לשרוד עוד דקה
מסתלסלת אל על ומרחוק
את עצמי מעתיקה
חיה מיום ליום
מסם לסם.
והזמן לא זז
לא עוצר לעולם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|