על הרצפה היא יושבת
עיניה בוהות בחלל
איש אינו יודע מה היא רואה
או מה שהיא שומעת, אם בכלל
מפחדים להזיז אותה
פן המצב יחמיר
מישהו מדבר אליה
וכמו לדבר אל הקיר
אישה מנופפת בידה מול עיניה
מבט הנערה עוד כבוי
גבר מוחה כף באוזניה
הנערה עדיין ללא כל שינוי
הם עומדים מסביבה
מחליפים מבטים משונים
נערה אחת, כך וכך אנשים
נוכחות מכבידה של חוסר אונים
מישהו מציע רעיון
הנפסל בסופו של דבר
אך פתרון יש למצוא בקרוב
כי "באמת שכבר נהיה מאוחר".
אחד אחד אנשים מתפזרים
תוך דקלום התנצלות מגומגמת
לאחר כמה זמן נשארת רק נערה
שותקת, קפואה ודוממת
וכשלא נותר איש
היא פוקחת עיניה
מתרוממת מישיבתה
מחלצת את איבריה
מחר יקרה שוב הכל מחדש
אותו ריטואל כמו עכשיו
ריטואל כמו אתמול, כמו שלשום
וכמו היום שלפניו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.