כל לילה אומה של כמעט 300 מיליון תושבים הולכת לישון,בצד השני
של החוף הולכים לישון 3 שעות אחרי. במציאות של היום, כל שעה
חשובה. כשהם הולכים לישון, הם לא יודעים את כל האמת, את מה
שאנשים כמוני עוברים. רובם קפיטליסטים, מכורים לקוקה קולה
ומק'דולנדס, היו בחיים שלהם לפחות בכמה משחקי כדורסל, פוטבול
או בייסבול ולא יכולים לקנות שתייה מתחת לגיל 21.
רובה אם 16 או אקדח לעומת זאת, שמסגולים לפצח את המוח שלך
ולשלוח אותך כמו שבוב דילן שר לדפוק על דלתות גן עדן, אנחנו
מוכרים מגיל 18 ומעלה. אולי הפיתוי הוא זה שגרם לי לצאת ביום
ההולדת ה20 שלי לרחובות הוליווד ולהתחיל לצלוף בכוכבי קולנוע.
לקח להם שבוע לתפוס אותי, עשרים וחמישה סלבריטיז הרוגים, כולל
חניבעל לקטר, פורסט גאמפ ומקסימוס הגדול, בערך שלושים פצועים
קשה. פצוע קל כמו שהבנתם, אף פעם לא יהיה מהכוונת שלי. אבל זה
בסדר, מקרי טבח כמו שלי קורים מדי פעם, בהיסטוריה שלנו כבר היו
פושעים בהרבה יותר גדולים ממני, שאפילו רצחו בנשק חם יותר
ממני. ולאן כולם הגיעו? לגהנום בסופו של דבר. או זה לפחות מה
שקראתם בעיתון או ראיתם בחדשות של שעה 7 בסי אן אן.

ארבעה שוטרים במדים עם רובה צלפים ליוו אותי - 'דה סלבריטיז
קילר' - לקבל הזריקה הקטלנית, בעוד כמה עדים יושבים ומסתכלים
כשקרובי המשפחות רואים את ההוצאה להורג בטלויזיות שבמעגל סגור.
קשרו אותי לגמרי על הכיסא הזה שלכו תדעו איזה פסיכופטים ישבו
עליו לפניי. הרופא לקח את המזרק ולחץ. לא,זה לא היה רעל. היה
זה סם הרדמה.


ג'ו גרין ממדינת נבאדה, יליד 1982,הורשע ברצח של עשרים וחמישה
אזרחים ופציעתם קשה של  שלושים נוספים. אני סטפני, המדריכה
אישית שלך. "שלום כלבה, הייתי רוצה לדעת מדוע אני לא מת". "ג'ו
גרין אינני מתכוונת להסתיר ממך את האמת".
"מצויין כלבה, אז מהי האמת? ואל תגידי לי שאת הולכת לזיין אותי
עכשיו כמו שסטאלין זיין את היטלר בחזית".
"ג'ו גרין, אתה חלק ממבצע שבו הפנטגון לוקח את הרוצחים
המיומנים שהיו אמורים להיות מוצאים להורג ומשתמש במשך עשר שנים
לצורכי הגנת המדינה. בסוף העשר שנים האלו אתה תוכל להשתחרר אם
תבחר ותקבל זהות חדשה ומימון דירה למשך כל ימי חייך".
הסתכלתי עליה לרגע לראות אולי עובדים עליי, אולי אני מדמיין.
"ג'ו גרין, לברוח מפה לא תוכל לעולם, מכיוון שאנחנו נמצאים
כרגע 10 קילומטרים מתחת לאדמה במתקן סודי ביותר". "אוקיי נניח
שאני באמת 10 קילומטרים מתחת לאדמה וחלק מכל המבצע של הפנטגון
המזורגג הזה, את רוצה להגיד לי שהמשפחות של אלו שרצחתי חושבות
שהגופה שלי נשרפת עכשיו בגהנום?".
"ג'ו גרין, התשובה היא חיובית".
ניסיתי עוד כמה שניות לעכל את מה שסטפני המדריכה שמדברת כמו
רובוטית אמרה לי. לברוח מפה אני כנראה באמת לא אוכל לעולם.
אבל לא נראה לי הקטע הזה, להיות חלק ממבצע של הפנטגון ל"צורכני
הגנת המדינה".
בהתחלה רציתי לסרב, אבל אחרי שהבנתי שאין לי ממש בחירה ומה
שאני עושה זה לא עבודה קשה אז כבר הסכמתי. בסך הכל, כל יום
אימנו אותי בין 8 ל10 שעות כל מיני שיט של אבטחה, הגנה עצמית
ותרגילי לחימה יפניים עתיקים. חלק מהזמן היה מטווח, שממנו כמה
מפתיע, קיבלתי פטור. את שאר היום ביליתי בחדרון שהועמד לרשותי
בשינה בעיקר.
במשך עשר שנים לא ראיתי שום רוצח אחר שהגיע למבצע הזה. כל היום
ביליתי באימונים רק עם סטפני. רק ביום האחרון סטפני סיפרה לי
בדיוק מה הולך לקרות לי כשאני יוצא מפה.

"ג'רי נוג, המפקח עליי קבע שאתה תהיה מאבטח בבית הלבן". "מאבטח
בבית הלבן? ומי זה ג'רי נוג". "ג'רי נוג, זה השם החדש שלך החל
מהיום ב12 בלילה, תהנה". אני בטוח שאני יהנה. ג'רי נוג! כמה
שאני אוהב את התחכום האמריקאי.
סטפני ביקשה ממני לשבת בשקט בתוך כסא, שהיה בדיוק כמו הכסא שבו
ישבתי לפני עשר שנים. התיישבתי והיא קשרה לי את הידיים
והרגליים וכיסתה לי את הפנים. שוב הזריקו לי משהו, ככל הנראה
סם הרדמה.

כשהתעוררתי כבר שכבתי במיטת קומתיים, המיטה שמעליי הייתה ריקה
ובנייר הלבן שהיה מולי עם החותמת הרשמית של הבית הלבן היה כתוב
באותיות גדול "ג'רי בוקר טוב אני מקווה שלא היו לך סיוטים, קח
את הזמן ותגיע אליי למשרד, ארנולד". אני מקווה שארנולד זה
האחראי על האבטחה פה ולא איזה קפיטליסט אידיוט.
"בוקר טוב ג'רי", "בהצלחה ג'רי!", "יו נוג, אתה רוצה לבלות
איתנו היום?". אלו היו רק מהמילים שזרמו אליי מכל עבר כשאני
משוטט במסדרונות הבית הלבן. "סליחה, איפה אני מוצא את
ארנולד?". "תמשיך ללכת ישר ותגיע לחדר שלו". המשכתי ללכת ישר
ואכן הגעתי לדלת. היה רשום עליה - "ארנולד שוורצנגר נשיא
האומות המאוחדות של אמריקה".
שפשתי את עיניי כלא מאמין והסתכלתי שוב על השלט - "ארנולד
שוורצנגר נשיא האומות המאוחדות של אמריקה". אולי זאת איזה
מתיחה, אולי אני בכלל חולם ואני בעצם בגהנום במקום שבו הייתי
אמור להיות?!. דפקתי בדלת. "פתוח" אמר הקול העבה מהצד השני.
"ג'רי נוג. ציפיתי לך, בוא תישב". אמר לי אדון הנשיא במבטא
האוסטרי שלי. עכשיו תקנו אותי אם אני טועה, אבל החוק האמריקנית
מאפשרת רק למי שנולד בארה"ב להתמודד על תפקיד הנשיא. "אממ אני
מניח ששלום. וגם כמה הסברים לא יזיקו אדון... הנשיא? כמו למשל
מה אני עושה פה, או יותר נכון מה אתה עושה פה".
"ג'רי נוג, דברים השתנו מאז עשית טבח במדינה שבה אני הייתי
המושל. כמו למשל החוק שמתיר למי שגר בארה"ב מעל עשרים שנה
להבחר לתפקיד הנשיא, אבל זה לא משנה כרגע, השאלה היא מה אתה
עושה פה, והתשובה היא שאתה הולך להיות המאבטח של המשרד שלי".
אמר לי כבוד הנשיא ארנולד שוורצנגר מפותח הגוף. "נגיד שאני
הולך להיות המאבטח, אתם לא חוששים שאני אגלה לעולם את כל
התוכנית של המוצאים להורג? אתם לא חוששים שמישו יזהה אותי?".
"אם כך ג'רי נוג, תסתכל במראה, דבר שלא עשית בערך עשר שנים
ותראה שאתה שונה לגמרי, ולא אנחנו לא חוששים, אנחנו סומכים
עלייך ואפילו ניתן לך אקדח".
תגידו, מה באמת חשבתם שאני אעשה? שאני יסכים למה שהממשל כופה
עליי? ממש לא. אמרתי לו שאני יוצא שנייה להשתין וכשחזרתי דפקתי
לו כדור בראש. אחרי הכל, לא סתם קוראים לי דה סלבריטיז קילר.
תאמת, אתם הייתם סומכים על אדם שרצח 25 אנשים ופצע קשה שלושים
נוספים כי הוא שונא אותם? אני לא בטוח, אבל מצד שני,אתם בחרתם
את ארנולד שוורצנגר להיות נשיא האומות המאוחדות של אמריקה.