- כל העולם זהו תירס. בני אדם מצטופפים על פניו ודוחפים זה את
זה כמו גרעינים, אבל בעצם הם יכולים להתפתח רק ביחד.
- מה פתאום! כל העולם זוהי עגבניה. עד שהיא הופכת להיות טעימה,
היא מתפוצצת. וכשהיא קשה, אז היא ירוקה וחמוצה.
- אתה מדבר שטויות! ההגיון הפשוט אומר שהעולם זהו תירס אחד
גדול.
- המח שלך זה תירס!
-  והמח שלך זו עגבניה!
הם ישבו בשקט כמה דקות.
- אולי, בעצם, העולם זוהי תרנגולת רזה.
-  למה דווקא רזה?
-  כיוון שלא ישחטו אותה עד שתשמין, והיא לא תשמין אף פעם.
- אה...
-  אתה לא שואל למה דווקא תרנגולת?
-  נו, למה דווקא תרנגולת?
-  עדיף לדבר עם הקיר הזה, מאשר איתך! אתה כל הזמן רק שואל
שאלות. לא מוצא חן בעיניך- תציע משהו טוב יותר .
- כבר הצעתי- את התירס...
-  אז אתה תחיה בעולם התירס, אם אתה כל-כך רוצה!
- ומה רע בעולם התירס? - בקולו נשמעה נימה של עלבון.
-  איזה מן פילוסוף אתה! תראה אותי- לא הצלחתי לשכנע אותך כי
העולם זוהי עגבניה, אז הצעתי את התרנגולת הרזה.
-  אבל אני מתעקש על התירס.
- אז אני חוזר לגרסת העגבניה.
הם הפנו את הגב זה לזה וניסו להראות, שהם מתעסקים בדברים
אחרים: הראשון חישב את מרווח הזמן בין שתי טיפות שנפלו מהתקרה,
והשני ניסה לראות בכתמי דיו על הקיר את פרצופו של לאונרדו דה
וינצ'י.
- טוב, אולי העולם זוהי רכבת. כולם קשורים זה לזה, אבל יושבים
בקרונות שונים וחושבים שבגלל זה הם יכולים לזלזל זה בזה. ובגלל
זה הם גם לא משיגים זה את זה לעולם.
-  נו, עכשיו אתה רואה שהעולם זהו לא תירס!
-  אני עדיין מתלבט.
הם שוב שתקו לרגע.
- בעצם, אתה יודע מה... יכול להיות שצדקת- העולם זהו באמת
תירס אחד גדול.
-  למה השתכנעת?
-  כי הוא צהוב ואני לא אוהב אותו.
-  העולם שלנו צהוב, לדעתך?
-  במובן הרחב של המלה- כן.
הוא התפרץ פתאום:
- אל תערב רגשות וחוויות אישיות בחשיבה! זה שאתה לא אוהב
תירס, זה לא טיעון! גם אני יכול להגיד שהעולם שלנו אדום "במובן
הרחב של המלה", בגלל שאני לא אוהב גזר! תחשוב בצורה אוביקטיבית
לחלוטין!
-  עד שהשתכנעתי שהעולם זהו תירס, אתה זה שבא וגורם לי
לספקות?
-  אני לא רוצה שתסכים למשהו אם אתה לא מאמין בו באמת. אפילו
אם זה רעיון שלי! אני רוצה שתשכנע, בצורה אוביקטיבית ותמימה,
שהעולם שלנו זהו תירס! ללא אמוציות! אני רוצה שתאמין בזה בצורה
רציונלית! - הוא כמעט בכה.
-  אני אחשוב על זה.
-  כן, תחשוב על זה!
הם ישבו בדממה.
- ומה קורה בבית, הכל בסדר?
-  כן.
-  זה העיקר.
שוב שקט.
- כבר תקנת את קו הטלפון?
-  עדיין לא. החברה שובתת, אתה יודע.
-  הם כל הזמן שובתים! לא מגיע להם אפילו שקל אחד על השירות
שהם נותנים, והם עוד מעזים לחסום כבישים ולשרוף צמיגים! וחברת
החשמל, גם כן... תמיד שובתים! עם המשכורות שלהם הם גם שובתים.
חוצפה...
הוא קם והתמתח.
- טוב, אני הולך.
-  תמסור ד"ש לרותם.
- אני אמסור.
- ביי.
- ביי.

                                                           
      8.11.1999