היה היה איש עני. הוא עבד קשה למחייתו ולא הייתה לו מטרה אחרת
בחיים מלבד לפרנס את עצמו. יום אחד, כאשר הלך הביתה מעבודתו,
הוא מצא ברחוב יהלום מלוטש. היהלום היה גדול ויקר מאוד, הוא
בהק בקרני החמה באור לבן מסנוור, והיה כה מקסים ומושלם, שהאיש
התאהב בו. האיש העני החליט שלא ימכור את היהלום, אלא ישא אותו
על צווארו. היהלום שבה את ליבו כל כך, שהחליט לשבץ אותו רק
בתליון שנהב ועל שרשרת זהב, שיהיו הולמים וראויים ליופי המושלם
של האבן.

העני לא גילה לאיש את הדבר, והחל לחסוך מכספו הדל כדי לקנות
שרשרת זהב טהור. הוא עבד קשה שבעתיים וחסך כל פרוטה שחוקה כדי
לפדות את השרשרת חוליה אחר חוליה, היהלום נתן לו כח ותקווה.
עברו ימים רבים, האיש נשא את היהלום שלו בכיס הפנימית של
חולצתו - קרוב לליבו, ושרשרת הזהב שלו הלכה והתארכה.

יום אחד, כאשר חזר האיש לביתו, נטרפה דעתו לגלות כי היהלום
אבד. הוא יצא אל הרחוב וחיפש את היהלום האבוד שלו עד שתשו
כוחותיו והוא נרדם בחוסר אונים. כאשר הקיץ משנתו הקשה והחל
לצעוד בכבדות בדרכו הביתה, הוא ראה ברחוב איש אחר, אשר נשא את
אותו היהלום האבוד על צווארו. היהלום המושלם, שעתה היה מורכב
בתליון גס ועל שרשרת ברזל חלודה, נראה בוהק יותר מתמיד. האיש
לא אמר דבר, חזר לביתו, הוציא את שרשרת הזהב, כרך אותה סביב
צווארו וחנק את עצמו במו ידיו.