מוקדש בתסכול לסתיו.
הגלגל מתגלגל
הצרצר מצרצר
האפר מתאפר
והכדור כודר מתכדרר
החיים מתחיים
המתים סתם מתים
הרעש מתרעש
והיאוש מתייאש
בלילה קר
ביום חם
העצב מתעצב
בחיים לא נרדם!
וזה גם עולם,
גם.
אני כן יושב פה
כשאת כן יושבת שם
השוקו שותק
אני לאט נעלם
עוד קליע לתוך המחסנית
יש שמש וגשם
ואת כן אמיתית
הגלים מתגלים
הפרח פורח
הרגל מתרגלת
הפתוח פותח
העייפות מתעייפת
האמונה מתאמנת
השמש משומשת
והחזרה שוב חוזרת.
מחשבה עפה
עולה את ההר
משתינה משתנה
וחוזרת לכפר
קצת אחרת
מדברת,
קצת שונה,
משונה.
אני כאן
כשאת ברחוק
השקט צורח
כשגם הסיגריה מעדיפה כבר לשתוק
עוד קליע לתוך המחסנית
יש אביב, וסתיו,
את באמת אמיתית? |
