כל יום שישי אחר הצהרים כל האבאים של הילדים היו נפגשים על
המגרש למשחק כדורגל, ואבא שלי, אבא שלי נשאר בבית לבשל.
אני ויניב תמיד ישבנו והסתכלנו עליהם בהערצה, הוא גם תמיד שאל
אותי למה אבא שלי לא בא לשחק, אז אמרתי שלאבא שלי יש בעיות
ברגל.

אחרי כמה שבועות של אותו תרוץ באתי לאבא שלי ושאלתי למה הוא לא
בא לשחק כדורגל כמו כולם, הוא חייך אליי חיוך מוזר ואמר שהוא
לא אוהב כדורגל והמשיך לטגן את השניצלים.
הכבוד העצמי שלי נפגע, אבל יותר מזה היה לי עצוב שאבא שלי, זה
שתמיד הערצתי ורצתי לחבק אותו שהוא חזר מהצבא עם הנשק, פתאום
הראה לי צד שונה כאילו הוא אבד משהו.
חזרתי למגרש, המשחק כבר כמעט נגמר, נשארו עוד איזה 8 דקות.
ישבתי שם עם פרצוף של ילד שכרגע ירו לו בכלב, יניב הגיע
והתיישב על ידי, ושאל אותי מה קרה, נמאס לי לשקר החלטתי שאני
מספר לו את האמת,אז אמרתי לו. " אבא לי לא בא לשחק כי הוא לא
אוהב כדורגל "
יניב חייך אלי חיוך של חבר טוב אמר לי שזה לא נורא, מסר לי את
הכדור שלו. והלכנו לשחק מדרכות.