גבעת כורכר, מרכז העיר, מגדל מים נוטה,
שנים רבות את מימיו, איש כבר לא שותה
היו ימים, הוא עוד זוכר, בהן היה נשגב,
וכל אנשי העיר הזאת, אז נסמכו עליו

בתופים ובמחולות, עם כדים וחביות,
באו, נשאו מים, להרוות את בתיהם,
אך היום, יבשו, אבדו המים, לא נותר דבר מהם
ילדים שמחים, רצו במעלה מדרגותיו,
להשקיף על הנוף הנשקף מצמרתו,
ועתה, מנעול מחליד מתנוסס לו על דלתו

אותו מגדל, הפך כבר מיותר, ויש למוטטו,
רמזו אז בעיריה, לקבוע את מותו
בסוף הוחלט למרות הכל, להקים גן תחתיו,
להרוס מגדל, כזה ישן, בכל זאת קצת כאב

נדנדות ומגלשות, העמידו לתפארת,
שתלו צמחים ופרחים מסביב למגדל כולו,
ילדים שמחים, חזרו שוב, ונהנו בצילו

ולמרות הכל, המגדל עצמו נשאר מת בתוכו, ותו לא.