ברוכים הבאים למועדון הלבבות הבודדים

המועדון שבו מספר החברים הוא כה רב ובכל זאת כל אחד מרגיש לבד,
הרי זו דרישת הקבלה היחידה של המקום, שתיכנס בגפך וככה גם
תישאר שם. זהו המועדון שבו שומעים מוסיקה שמחה בטונים עצובים,
שאנשים מדברים בשקט גם כשהם מרימים את הקול ואת המילה אהבה
לוחשים בחדרי חדרים כשרוצים להזכיר משהו נשגב.

החיים מתנהלים לאט במועדון הלבבות הבודדים, גם כשכולם ממהרים,
רוצים להראות לכולם שהם עסוקים, שלא איכפת להם, שזה לא משנה
להם שהם נמצאים עכשיו במועדון, כי יש להם דברים יותר טובים
לעשות מאשר להתעסק עכשיו בחיבור של שתי נפשות, וזה בכלל לא
מפריע להם להיות חבר במועדון. אבל בלילה כולם יודעים שהם היו
צריכים את הנפש הזו רק בכדי לא לחזור שוב למועדון ולנסות
להראות לכל העולם שלא אכפת, כי כן אכפת.

לכל אחד במועדון יש איתו תמונות צבעוניות שהוא מביא מעברו,
לפעמים אפשר למצוא אנשים מראים אחד לשני את התמונות, מתרפקים
עליהם ומספרים סיפורים נוגים. אבל את התמונות הצבעוניות ניתן
לראות במועדון רק בשחור ולבן, מפני שבלתי אפשרי להחזיק כאן
צבעים, מותר רק גוונים של אפור. אם מישהו מתעקש בכל זאת להביא
אדום או כחול או ורוד, חלילה, אחרים מסתכלים עליו כמו על
תמהוני, אחד שחולם חלומות באספמיה ורצים ישר אח"כ להביט
בחלונות לעבר העולם שבחוץ בתקווה שאולי מישהו ירצה לקחת אותם
למועדון הלבבות האוהבים ובינתיים מתנחמים קצת במצבם כשהם
מביטים לצד השני ורואים את האנשים המיוסרים במועדון הלבבות
השבורים.