אבנר בן נתן / דרכיבוד |
ממלא כורסאות
בשינת ילדים.
כשבטנו מצמיחה סביונים באביב
הוא מחייך אל עצמו בייאוש,
לא מבין.
לפעמים הוא מוצא סימנים בגרעיני
אבטיח למשל. ויודע, ושוכח
כמו שפעם איבד מגבת בחוף
ואמו כעסה.
היום, אף אחד לא יודע.
שאלות שנובטות, לפעמים גם בקיץ
מרקיבות בו כמה חודשים
ואז הוא דוקר את מצחו בסיכות
ומפריש בחדרי חדרים.
פעם חשב שכולם
איבדו את דרכם. היום
הוא כבר לא מאמין
הוא מציץ בבתים, בחשמל הצהוב
ומשתין לו לאט
בלי צלילים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|