יהויקים שעטנז / תינוק זקן |
אשא עיני אל האופק.
שם,
דוכני סחורה עמוסי כל טוב,
צבעים שלא טעמתי,
קולות שלא חוויתי.
הו,
שלהי עונת הנעורים,
וקמט צדע משולהב
מביט בגיל אל המחר.
ענני קומולוס מתהווים בתוכי
מתערבבים בעשן הסיגריה
המהבילה.
סוס-יאור נפשי קם לאיטו
מתרדמת חיי -
וזועק מרה,
עובר אורח עומד דומם
צופה בי מהחוף,
מחייך.
יום אחד אני אהיה עצמי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|