[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








(שיר קיץ 2004 עוד יש אינתיפאדה)
© ליאורה ברנשטיין

אני רואה אותם מבעד לטלוויזיה
מעבר למסך המרובע
חיים שלא אוכל בהם לגעת
ובנפשי חולפת רוח מקנאה [MEKAN-ÀH]
לבי לשם נכמר נשאף באלם
אל השדרות הרחבות והנרפות
אל ערוגות מטוללות בשלג
אל העצים הנפלאים שבגומות;
אל המראות אשר בארץ האחרת,
אל מדרכות שרועות ונרחבות,
ספוגות בשלג רך אמה לגובה,
ברסיסים של כפור מתנצנצות;
אל פנסי רחוב מהודרים
כעלמות דקיקות במחלצות
מערסלות נורות בכדורי זכוכית
על עמודי ארד מחושלים לנוי.
הילות של אור מפנסי הרחוב
שולחות כפות שקופות מגששות,
לוטפות את העלים הנבוכים
באצבעות רכות מרפרפות.
אויר הליל פריך כקרח דק,
על הרקיע אין כלל עננים,
כהים וזוהרים שם השחקים
באלף אלפים יהלומים,
וזוג זקנים הולך שם עם הכלב
טיול חצות בארץ הברוכה,
ידה מונחת על זרועו והאחרת
תחובה בכיס מוגנת בכפפה,
נושמים אוויר פריך של קור החורף
מתחת לעלוות עצים כהים,
זוגיותם רבת שנים ומבורכת,
פוסעים עם כלב תחת כוכבים;
ואין שם מפגעים, גדרות להגנה -
ואין שם פצצות, רעב או מלחמה -
הסרט מתאר חיים של משפחה
וכל כולו אנושיות ואהבה.
זו כאן היא התמונה האחרונה,
אף פעם לא אשבע מלראותה.

אני רוצה להעתיק את התמונה מהמסך
כדי שכל אחד יראה אותה, גם העיוור,
וכשקולי ילחש מילים אל תוך אוזנו,
תופיע לפניו בכלי אחר.
שהמילים יתלהטו על אישונו
כאש שחורה אשר בל תימחק,
על פתיל מוחו, כשיש בתגליף
כרכוב עמוד אשר לא ישחק
בתוך מקדש עתיק;
וכששירי בו יהדהד יפרוש כנף
לקסם החשוך של הלילי
ובקפיצת הדרך יתנשא
כמעוף הנשר אל מחוז חפצי.
יחוש תחת רגלו את הקרקע
מגע שונה בארץ רחוקה
וריח אשוחים וארזים
בקור מקפיא לאור הלבנה,
דממה בטוחה, נמים הפרוורים,
חורק השלג תחת מנעליו,
ברוך אתה האל המחייך
אשר נתן לילדיו שיר ומילה.

ואני ?

אני כאן בביתי, ישובה בדירה
בין קירות אבן נטועים בקרקע,
דמומה, אל מול המרקע,,
מזגן שופך עלי בועה קרירה.

היאך אנוע ?

שורשי נעוץ עמוק באדמה
פנימה התחפר ללוק [LALOK] טיפה עגומה
של רטיבות מאקוויפר מלוח.
ולא ניתן לתלוש אותו כי יקרע,
וגם אם ישלף לנוע לא יוכל
על שורשיו, עצים אינם הולכים,
והוא איננו שתיל,
ואין עציץ אשר יכיל אותו,
ואם כעץ אין משאית אשר גבה
גדול מספיק כדי להטעין אותו
אל המסע אל השדרות הנכספות
הרוויות בלחלוחית מעבר למסך המרובע
הרחק בארץ רחוקה
בערפל ימים ויבשות ...

כך זו האשליה חוברת לסלון ביתי
אורחת לשעה קלה, עירור לנשמה,
אני לבד, אף לא ראי, והמחוג עצר,
הקיץ בא וחברותי פרחו על כנף-מתכת
אל מלוא תבל, נקדו את הרקיעים,
שיער גופן כולו נמרט במכונים
והן מתעופפות ללא נוצות כציפורים;
מדי שנה נוסעות שבות באות הולכות
בולעות בולמוס ימים לילות
אין זמן לחכות - חיים,
ואני בשלי, לשולחן, בלי שעון,
כותבת מילים מטרידות;
מכה על בטלנותי וחטא שונותי
תיירת טלוויזיה וחלומות.












loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש לי בעיות
בנסיונות במיטה.
אני סופר כבשים
אבל אני גומר.
הזמן עובר אבל
אני עדיין מנסה


תרגום חופשי
בצירוף פירושים
של השיר
בריין-סטו של
גרינדיי


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/8/04 11:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאורה ברנשטיין

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה