הם שברו אותי.
כל כך מהר, ובלי לנסות בכלל.
וחשבתי שאני בנאדם חזק כל כך, כולם חשבו ככה.
ככה גרמתי להם לחשוב.
כי הייתי חזקה.

והם שברו אותי.
הם סיבכו אותי מבפנים.
הם סיבכו אותי, ואני מפחדת שאני לא אצליח לסדר את הבלגן שהם
השאירו, ולהחזיר את עצמי למצב שהייתי בו לפני שזה קרה.
אני כל כך מפחדת שזה ימשיך לרדוף אותיי ושאני לא אצליח להתגבר
ולשכוח.

ואני שומרת את זה כל כך עמוק בפנים. עמוק עד כדי כך שאני
מרגישה את זה בתוכי, ולא מצליחה להתעלם.
ולאף אחד אין מושג.
ואני לא אתן להם לדעת.
אני לא אתן להם לדעת.
לא.
חשבתי שעד היום אני ארגע. ונרגעתי.
אבל הם חדרו יותר עמוק ממה שחשבתי, וזה נצמד אליי מבפנים ולא
עוזב.

אז אני אמשיך לנסות להתעלם מזה, וכל פעם שאני אזכר, אני אכריח
את עצמי לשכוח.
עד שזה יאכל אותי כל כך, שאני לא אחזיק מעמד יותר.
וחשבתי שאותי לא ישברו כל כך בקלות.
איזה מפגרת אני.


ולא, לא אנסו אותי או משהו.