ב-1700 נגמרו לי הסיגריות.
התרוממתי מהכורסא לשולחן, מחטט בשתי הקופסאות הריקות שזרוקות
שם בין חבילת המצעים החדשים שקיבלתי לפתק שכתוב עליו בירוק
זוהר "כושר" ואת הטלפון של האקסית וחבילת דפים של הלימודים.
אחת ריקה, אחת עם חבילת ריזלות בפנים, זכר לימים טובים יותר.
קמתי, שמתי את קבקבי הגומי האופנתיות ולקחתי 20 שקל.
"לאן?"
"סיגריות".
הלכתי לי, מסתכל על השמש והשמים הכחולים בהירים, מהמהמם לעצמי
את המנגינה שרודפת אותי כבר כמעט חודש, "ממממם, הממם" מן קאבר
לשיר עלוב של אבבא יחד עם ניחוח ג'אזי. אם הם רק היו יודעים.
שרצחתי את כל הזונות האלה באנגליה, שלא ריטשתי, שהרגתי 6
מיליון עם שפם לא אופנתי, שהרגתי את ברנר וארלוזרוב כי צריך
שמות טובים לרחובות, שרצחתי את קנדי ורבין כדי שלא יגידו שאני
לא עקבי ושיריתי ברייגן. בטעות.
ילד עם אופניים כמעט דרס אותי והמשיך לנסוע צוחק. קפאתי. מסתכל
על התנועה ברחוב הראשי ועל הטרנינג המטונף שהחלטתי להראות
לעולם ביום אביבי ונפלא שכזה.
לא הרגשתי כלום אבל ידעתי המון.
זקנה מדדה חלפה על פני כשאני לוחש אליה בשפתיים חתומות שאנסתי
את ההיא משומרת ורצחתי 17זוגות של זקנים, כמוך, "שרצו לסיים את
חייהם בכבוד..", שאת האקסית הטבעתי בים ואמרתי שהיא נסעה להודו
לנקות את הראש, שחנקתי את התינוק של השכנים ואמרתי להם שזה
כנראה היה מוות בעריסה כי גם אח שלו מת מזה. כן, גם אני.
השפתיים מתחילות לזוז, אני מסתכל סביב, אין אפאחד ואני ממשיך
ללחוש לאוויר החמים איך הרגתי את הכלב של השכנים שלא הפסיק
לנבוח, איך חרבנתי לשכנה על הג'יפ החדש כי היא חסמה לי את
האוויר, איך תלשתי את הדף עם הציונים מהלוח אחרי כל מבחן, אני
נוראי!
חייכתי.
קלטתי אותה מגיעה מולי. מדהימה. שזופה רזה, שיער חום ארוך וחלק
גופיה לבנה צמודה וג'ינס נמוך. משקפי שמש של דולצ'ה נכנסת
לפיצוציה.
"LM לייט 'בקשה"
"ולך?"
"סוכרייה על מקל."
חייכתי. "כמה זה?"
"ארבע-עשרה וחצי."
היא שילמה לו ויצאה. אני אחריה.
מחייך. |