יֵשׁ לִי מוּזָה מְשֻׁמֶּשֶׁת
אֲבָל בְּמַצָּב טוֹב
לִפְעָמִים יֵשׁ לָהּ בְּעָיוֹת עִם הַסְּטַרְטֶר
וְלוֹקֵחַ זְמַן עַד שֶׁהִיא מַתְנִיעָה
אֲבָל סַךְ-הַכֹּל עוֹש-ָה אֶת הָעֲבוֹדָה
כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹטֵף אוֹתָהּ מִכָּל הָאָבָק
הִיא נִרְאֵית מַמָּשׁ נֶהֱדָר.
אֲנִי נוֹסֵעַ בָּהּ הֲמוֹן שָׁנִים
בְּדַרְכֵי הַשִּׁירִים
הִיא מְכַוֶּנֶת אוֹתִי קָדִימָה וַאֲחוֹרָה
לְעִתִּים הִיא עוֹש-ָה סַלְטוֹת בָּאֲוִיר
עִם כָל מִינֵי קְפִיצוֹת
וְאָז יֵשׁ לִי כְּאֵב-רֹאשׁ
אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי קָם בַּבֹּקֶר
אֲנִי מִסְתַּכֵּל לָהּ עָמֹק בָּעֵינַיִם
וְיוֹדֵעַ שֶׁהִיא רַק שֶׁלִּי.