זה בלגן שלם של מילים,
שברי משפטים שלא באמת מתחברים כי
אני לא באמת רוצה לשמוע..
זו תערובת של רגשות שאף אחד מהם לא באמת שלם עם עצמו
זה פתאום לצחוק מכל הלב
(מופתעת מעצמי כי כבר שכחתי איך הצחוק שלי נשמע)
ואז הכובד ראש כמו שמיכה צבאית אפורה ומגרדת
שזרקו על מדורה בכדי לחנוק אש - הרי אני אמורה לדעת עד כמה
זה לא נבון, זה לא הולם...
זה לא... מוסרי? סתם להנות מרגע של
joy
(לא מצליחה לחשוב על מילה בעברית...)
"פשוט זוועה באמת"-
איך שפתאום אני מוצאת עצמי לא חושבת על שום דבר חוץ מ-
כמה טוב לי כאן ועכשיו,
כמה זה נפלא להיות טיפשית ואימפולסיבית
ועוד למה? כי זה כיף!
(הו, החרפה..)
כמה קל לחשוב מתוך שמחה כשאתה לידי,
איך לנשום נהיה פחות מסובך,
כמה העור שלך נעים, או
כמה זה טיבעי לרצות
מ מ ש  לרצות
להרגיש איך כל שריר ועצב בגוף מאוחדים בדעה,
רק מחכים להוראה לפעול
(בקוצר סבלנות, אם יורשה לי להוסיף..)
המומה כשמול הרעב שלפעמים מערפל אותי לגמרי אתה חושב שאני
רק "משחקת".. (?)
להיות כל מה שאני אמורה להיות מולך - "החכמה", "הבוגרת"
זה כל כך קשה כש-
מול החיוך שלך כל מה שרציתי לומר נהיה לא רלוונטי,
כשכל כך הרבה יותר טיבעי
וכל כך מפתה -
פשוט להיות שמחה שאני חיה  
כאן ועכשיו ואיתך
ורק
לזרום עם זה.
ומה רציתי לומר? אני אף פעם לא בטוחה לידך...
אולי תודה
אולי חיבוק
אולי שעד כמה שזה אפשרי - אני אוהבת
וקצת שחבל לי על מגבלות המציאות,
ואולי שגם אתה לימדת אותי הרבה:
שאני עוד יכולה להיות שמחה
שאני אולי אפילו נחשקת
ושפירסינג רק מעצבן על אנשים מעצבנים, עליך זה...
(אוף! זה כבר הפך לרפלקס מותנה לחייך כשחושבת עליך)
עליך ילד, זה   מ מ ש   נחמד..