New Stage - Go To Main Page


אנחנו חוזרים הביתה באוטו, עייפים, אדומים, שרופים. הוא צועק
שנמאס לו. לא היינו בסדר, היינו צריכים להיות פחות בשמש.
ואתמול גם חזרתי מאוחר אז זה גם עיצבן אותו.
אני והקטן יושבים מאחורה ומצלמים אחד את השני. איך אני חוזה
כשהוא יפתח את התמונות הוא יצעק עליי שבזבזתי פילם שלם סתם.
צילמתי גם את הנוף מהמכונית, הרים חומים ירוקים, שמש שורפת,
ושדות... המון שדות, שדות שכאילו לא נגמרים לעולם, מציפים את
הכל עד אין סוף. מרחבים עוצרי נשימה מונצחים בתמונות מטושטשות
תוך כדי נסיעה.
RAY CHARLES ברקע, והכל כאילו סתם... אולי באמת היינו יותר מדי
זמן בשמש. אבל גם את זה צריך לחוות פעם בשנה, כי אז לא מרגישים
קיץ.

עוצרים בעפולה, בירה שחורה ובוטנים מלוחים במיוחד, איכשהו
אנחנו מתבלבלים בדרך, שואלים מישהו ונוסעים אחרי המכונית
הכסופה, החלטנו לנסוע דרך הכפרים הערביים שזה קיצור דרך של חצי
שעה, טוב נו נקצר ואולי יהרגו אותנו... חס וחלילה! אנחנו אנשים
חסינים, בחיים לא יקרה לנו כלום.
הכל נראה נורא פסטורלי מבעד למשקפי השמש. המזגן מקרר ובחוץ
כאילו הכל הולך להישרף. הנופים הקסומים האלה שווים כל מבט
שאנחנו מסתכלים בהם, כל נסיעה שאנחנו נוסעים בכבישיהם.
הכביש עדיין ריק. הא נותן לה את ההגה ומסדר משהו בחלון, שמיכה
שלא תיכנס שמש.
היא לא עושה את זה טוב, אבל הוא כבר סיים לסדר, כולם שותקים
חוץ מהדיסק... ברקע... ששר עוד אחד מאותם שירים ישנים שעושים
לך טעם של נוסטלגיה בפה.
אנחנו נוסעים מהר, עוקפים את כל המכוניות שמלפנינו, הוא רוצה
להגיע הביתה מהר.
השקט הזה עושה לי רע. כאילו תקעו את ארבעתנו ביחד בטעות.
רמזור, נהג אחד צעיר עם מדים מחייך אלי מתוך מכונית קטנה
אדומה, אני מחייכת חזרה והוא מסמן לי באצבעות סימן של  PEACE,
אולי אנחנו פשוט מקרינים מלחמה... חח, או עויינות יתר.
ההרים סוגרים מצדדינו. אני מרגישה כה בטוחה בזרועותיהם.
פתחנו חלונות, הרוח החזקה פורעת את שערי הרטוב. יש משהו עצוב
בשירים האלה ברקע, או אולי זאת רק אני.
המון וילות של ערבים שכאילו הפסיקו לבנות אותן באמצע... אולי
באמת הפסיקו.
משהו ממש מטריד אותו ולא יכול להיות שגם הפעם זה בגללי. אני
חושבת שזה משהו אחר לגמרי ושפוט קשה לו להתמודד עם זה.
עננים לבנים שצצו משום מקום מכסים את השמיים בשמיכה לבנה. פחות
חם. הם כאילו מלטפים את ההרים וממשיכים הלאה. כל אחד זקוק
לליטוף מדי פעם.

העיניים שלי הולכות להיסגר... לילה טוב.


(נכתב בזמן נסיעה)



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/9/04 13:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אליס נוגה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה