פחדתי מנבואות שמגשימות את עצמן, אז נכנעתי להם. זה התחיל עוד
כשהייתי קטנה ואמא היתה מציקה לי כשלא היו נראות לה החולצות
שלי, ואחר כך הפלטפורמות, את יכולה לחפש לך בית אחר, אותי את
לא תביישי, אני למשטרה לא הולכת. וכשרציתי לצאת בערב עם חברים,
אז היו הטחות בלתי פוסקות של אני לא זאת שיפגעו בה, אני לא
רוצה לעמוד מול הקבר שלך ולהראות לך שצדקתי, ועכשיו עכשיו הם
צדקו, ניצחתם אותי כי 18 זה הסוף. וזה לא כמו שהוא היה אומר
סיוון, יש המון יופי בעולם תני לי להראות לך אותו,  ואפילו לא
תוכלו לשכנע אותי להתחתן מהר ולהביא הרבה ילדים לעולם (בטח
שנים אתם חולמים להיפטר ממני).
ואם אני כל-כך חשובה לך אבא אז למה שכנעת אותי, ולמדת אותי שבת
ישראל טובה צריכה להתפשר? אז ויתרתי גם על הטיול לפני צבא
וכמעט שויתרתי על הצבא וכמעט שויתרתי על עצמי.
וידעת אבא, כי כל הזמן אמרת לי שאני צריכה לשמור על עצמי
ולחשוב בקטן, וזאת אשמתי כי פחדתי מנבואות שמגשימות את עצמן,
אז שתקתי. כשהוא היה נכנס למשרד שתקתי, וגם כשהוא היה מכריח
אותי לשתות קפה בבוקר שתקתי, כי אתה היית אומר לי שלא אומרים
לא! ומסתפקים במה שיש. כשהוא אמר שהוא מבין והוא יכול לגעת
במקומות שאני לא חושבת עליהם ואני הייתי מטומטמת ובאמת לא
חשבתי, והכי מעצבן זה שכל הבולשיט שהרבנים אומרים, ששמונה עשרה
זה לחופה ולהתגייס זה רק שיבוש, אז החלטתי להגן על עצמי ופעם
אחת לעשות את הטוב באמת, וזה לא עזר כי בכל מקום הוא היה נמצא
שם כדי להגשים את הנבואה שלי ושלו, והוא נגע במקומות שלא
חשבתי.




סתם ניסיתי להכנס לדמות כזו, לא יצא משהו.