אבל נותנת לעצמי סטירה,
כי כמה טוב לי בלב,
וכמה הכל יפה גם כשכואב,
כמה כולם אוהבים,
וכמה החיים יפים.
שוב מנסה להבדיל בין טוב ורע,
אך מתיאשת בסוף
כי מה הדרך לשמחה?
וכי למה לזרוק הכל ברגע של חולשה?
וכמה כיף לפעמים להיות עצובים,
וכמה קשה לפעמים להאמין בניסים.
אז שוב חושבת עליך וכואב,
ושוב יודעת שאולי אתה לא אוהב,
שוב שוברת את הלב וכבר נמאס,
שוב שואלת את עצמי ואין תשובה -
בשביל מה בכלל להיות פה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|