"לא רוצה!!! די!!!" תומר צעק בשיא הקול, מפר את שלוות, או יותר
נכון מועקת הלילה ביישוב המבודד ברצועת עזה.
"אני לא מסוגל לעוד 3 שעות של עמידה במקום, כיסוס צפורניים
ובהייה בכתובות המטומטמות שהנח"ל וגולני ריססו מכל צד של
הביקתה המחורבנת הזו!"
ספי נבהל עוד יותר מהמשפט הארוך הזה, כשהוא מביט לצדדיו
בעצבנות. "תומר, אני נשבע לך- עוד צעקה אחת כזו ואני הורג
אותך, באמא שלי, עוד שנייה יבוא איזה פלשתינאי ויעשה בנו
לינץ'..."
"שיעשה! יותר טוב מהשמירה המקוללת הזו! נשבע לך כמעט התאבדתי
שמירה שעברה."
שני החיילים פתחו את השער. חריקה. שתי דמויות התקרבו אליהם
ממעלה המדרגות.
"שמוקים. שתמותו. זהו, הולכים להתחפ"ש, יה מאנייקים? אני לא
מאמין שאתם מסיימים ואנחנו רק מתחילים עכשיו!!!"
שני השומרים-לשעבר ירדו בלי לומר מילה עד שהגיעו לשער החורק.
אחד מהם סינן רגע לפני היעלמותו- "יא חארות...תופרים כבר 20
דקות, הא? אינשאללא ישחטו אותכם, יה גועל נפש..."
ובזה נעלמו לצללי הלילה.
"ת'רואה תומר, יה דפקט? אתה לא היחיד שרוצה שיעשו בנו לינץ'."
"סתום, סתום, לפני שאני יוריד'ך ת'ראש. ודיר בלאק אתה לוקח
הפעם את השכפ"ץ הקל למה אני יעשה ממך קציצת דם".
תומר חטף את אפודי המגן מהריצפה, איזן אותם בידיו. לאחר שניות
ארוכות ופרצופים מעוותים של הרהור השליך אחד מהם לבוץ בפינת
המיבנה.
"שתמות." ספי הרים בחוסר רצון את השכפ"ץ וניער אותו.
שתיקה.
תומר הביט בשעון וסינן קללה.
שתיקה.
פיצוץ עמום נשמע.
ספי הרים את ראשו.
שתיקה.
לקח את המע"ד וקירב לפיו- "אודיסאה כאן ע'301. אני שמעתי פטיש
מכיוון דרום."
שתיקה ועימה כחכוך הקשר.
"ע'301 כאן אודיסאה. אני קיבלתי."
שתיקה.
"באנה- אתה דפוק אחו-שרלילה, אה? יומן זה ירייה ופיצוץ זה פסל,
לא פטיש, יה מעפן!"
"סתום לפני שאני יביא לך איזה פטיש באמת לראש!"
שתיקה.
עוד יותר שתיקה.
מבט חטוף בשעון.
קללה.
שתיקה.
תומר דרך את נשקו.
שתיקה.
ספי הרים את מבטו מריצפת הביתן.
"את...אתה...מה עשית עכשיו...אתה..."
אלדד חייך.
"דרכתי את הנשק. כדור לקנה, אתה יודע. עכשיו אני פותח ניצרה,
עכישו אני מרים את הקנה לפרצוף שלך עכשיו אני לוחץ על ההדק."
פיצוץ עז ומחריש אוזניים רקע את הדממה בביתן המבודד שברצועת
עזה. חבטה. החייל נפל לבוץ החום, שהתערבב עם אודמו העז של
הדם.
לקח את המע"ד וקירב לפיו- "אודיסאה כאן ע'301. שמעתי יומן חזק
מכיוון...מרכז."
"ע'301 כאן אודיסאה. אתה יכול להיות יותר ספציפי, לעזאזל? מה
מקור היומן?"
"רות. קבל יש כאן ב-ע' ירוקון הרוג".
"רות. אני קיבלתי ירוקון הרוג???"
"רות חיובי"
"...מולי ירוקון תומר?"
"רות חיובי"
"ירוקון תומר, יה בן כלבה מטורף, אני נשבע לך עוד פעם אחת אני
שומע על השטויות המושתנות שאתה עושה אני נשבע לך אני רוצח
אותך, אתה שומע אותי יה חרא??? אני יהרוג אותך ויתלה את
האוזניים שלך בחמ"ל למען יראו וייראו! ברור, ירוקון תומר?!!"
"רות, אני לא מקבל אותך..."
"ברור, ירוקון תומר???!!!"
"רות, ברור, המפקד. סוף."
"ושיישאר ככה. תכין ת'גופה מחוץ ל-ע'. אני שולח ג'יפ עם שומר
ממחלקה 2..."
תומר הרחיק את המע"ד ואחר נתן לה ליפול באלימות לריצפה, נשרכת
אחרי הכבל העבה. עיניו עברו שוב על הכתובות המעטרות את הביתן
מכל צדדיו. שאריות דם עמומות טישטשו את רובן חלקית.
שתיקה.
"שימות."