"אוי אלוהים! אני מתעלפת," אמרה והצביעה לכיוון מפשעתה של
האישה העירומה שעמדה מולה. "את חולה. חכי פה. אני הולכת להביא
לך משהו. חכי רגע."
בעוד מדאם בוברי נעלמה מאחורי הדלת נשארה עומדת קרוליין
באמבטיה, עירומה, מנסה להבין מה קרה פה בשניה שעברה.
אך לפני שאפילו עלה לה רעיון, חזרה מדאם בוברי ובידה משחה
ואמרה לה למרוח את המשחה על מפשעתה פעם ביום והיא תהייה בריאה,
ומרוב נימוס לקחה קרוליין את המשחה, ונשארה עומדת נבוכה.

בלילה מצאה את מיס אברט המשרתת במטבח מכינה תה ועוגיות למדאם.
"התואילי לענות לי על שאלה מסויימת?" שאלה.
"בהחלט גבירתי, כל דבר." ענתה מיס אברט.
"אתמול נכנסה בטעות המדאם למקלחת כאשר הייתי שם והצביעה על
מפשעתי וטענה שאני חולה והביאה לי משחה בשביל מחלתי. לפי מה
שהרופא שלי אמר לי, אני בריאה לחלוטין ו..."
"אההה, זה. כן, בואי שבי ואני יגלה לך סוד," אמרה מיס אברט
והצביעה על הכסא ברמז שקרוליין תשב.
"לפני שלושה דורות, בשנת 1845 אדון אלברט נשא לאישה את סבתא של
המדאם ולאחר ליל הכלולות ביקש מהמשרתת שבכל לילה או שניים היא
תכנס לחדרה ותגלח אותה כאשר תישן. את כנראה יכולה לנחש מה היה
שם. וכך כמעט בכל לילה נכנסה המשרתת לחדרה של המדאם, סיממה
אותה וגילחה אותה".
"אבל למה אדון אלברט לא דיבר בעצמו עם המדאם?" שאלה קרוליין.
"מכיוון שזה לא היה מקובל בזמנו והוא חשש שמשפחתה של המדאם לא
תמשיך להזרים אליו כספים. וכך עד היום משרתות המשפחה מגלחות את
נשות המשפחה. הבנות לא יודעות שבכלל אמור להיות שיער," ענתה
מיס אברט.
"בחיי שאפילו בחלומותיי הפרועים ביותר לא חלמתי על דבר שכזה,
זה בטח סיוט."
"שזה לא ידאיג אותך," אמרה מיס אברט ועזבה את החדר.
ואחריה באיחור של דקה יצאה קרוליין מהמטבח ובראשה הזכרון של
מאדם בוברי מצביעה לכיוון מפשעתה וטוענת שהיא חולה.