[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








11/05/04

לפעמים אני רואה את ירושלים מביטה בי ממקום האופק, בו אבי מצא
לו מנוחת עולמים.

רגעים, נדמה לי ירושלים עוטפת אותו בסדין צחור של כיפורים
ושולחת אלי אותות של זיקוקי עצמאות כבויים. ימים, אחזו בי
אצבעות מלומדות שנים ברכות של חג והוליכו אותי הלאה בין המון
חוגג בכיכר ציון ההומה.

אבי הראה לי זיקוקי די-נור בשמים, ואני הראיתי לו עיניים
בתולות בצמיחתן מתוך ילדות שובבה של שכונה. מעגלים מעגלים רקדו
את ירושלים ברחובות והיא תססה תחת רגליים קטנות על אספלט
ובכיכרות.

אבי הלך עם ריח השוק, ואני עם ריח עיפרון ומחברת חדשה של שתי
שורות, אולי של שורה אחת. לפנים, הלך המון רב. הלך אל מעבר
לחול הסתמי הנדוש, אל ליל עצמאות בהיר צעיר נושב.

ראיתי שתי ציפורים בשמיים, הן עפו אל צמרת כפופת ראש של אילן.
האחת נשאה ראשה בגאון והביטה הנה והנה, והשניה הרכינה ראשה
וטמנה מקור בכנף אפור אחד שלה.

ירושלים התביישה לה מאחורי חיוך קטן תמים נישא בעגלת תינוקות
קטנה, ועיניי חרוז תמהות בהו בה לכאן ולכאן. עיניים ירוקות.
חלקות. שלמות שכאלו. כה ברורות כמו הסדק הרחב רב שכבות שבעץ,
שנוצר בעץ הזית שממול. וורדרדות הזרועות החשופות עם אצבעות
בובה וגומות חן טבעיות מובנות מאליהן. מעצמן נעות האמות, כמעט
פוגעות בגשר דגלים קטנטנים המתוח בין שתי גדות העגלה.

המון סוחף קדימה, וירושלים הולכת אתו. היא עוברת בכל פיסת קרקע
נושקת לצמרות ומצננת את מצחי הילדות עם זנב הסוס או הצמות
המונחות על גב.

זה קורה תמיד ביום העצמאות. יום שאבי פותח לו אשנב בשמיים
ושולח אלי את ריחותיה הישנים של ירושלים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מישהו יודע מה
עושה המקש print
screen/sysrk?


אולי זה כפתור
השמדה עצמית?

רגע, ננסה...

-שלום, מדברת
אמא של זה
שניסה. אני
מבקשת לא לבוא
לשבעה. אין לי
מה להגיש.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/9/04 11:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חגי קמרט

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה