לו יכולתי פעם אחת לכתוב לעולם
את המילים שאני רוצה לומר לו
לחרוט אותן על הכותל המערבי
או מקומות קדושים באשר הם
להתריס כנגד המלחמות כמו בדור הפרחים
ולשיר הלל לאמנים
להצדיע למנהיגים, אך רק ביד שמאל
כי ידי האחרת מולחמת לעט.
מולחמת חרב פיפיות


איך הייתי רוצה פעם אחת להיות רק אני באמת
חרש-חרש לפקוד בלילות  מיטתך ולחקור
בין סדינייך הלבנים שתמיד יהיו זרים לי
את  משעולי גופך ואת נשמתך
שהלכה לאיבוד אי שם בשנות נעורינו

איך הייתי רוצה רק פעם אחת לצעוק לעולם
לצחוק ולירוק בפניכם הכל כך אלמותיות
ואולי זה האל שצוחק אחרון על כולם
או מבכה על תקוות שאבדו
שנופצו אי שם בשלהי בראשית

איך הייתי רוצה להשליך לשאול את כל היסוסי
ואותך. זיכרון מעורפל מהול במעט שנאה
כמה מילים וכמה דמעה וכמה כמיהה
וכמה עצבות וכמה שמחה
וכמה אני שם
מציץ מבעד חרכי המנעול על חיי

מהיום שנולדנו התחלנו למות
ואני, איך הייתי רוצה לשנות  נוף ילדות
איך הייתי רוצה לאהוב רק אחת
איך הייתי רוצה רק פעם אחת.
איך הייתי רוצה רק פעם אחת.