הפלגתי למסע בים שלא הכרתי,
בהתחלה הייתה זו הפלגה שקטה,
אך עד מהרה נקלעתי לסערת רגשות
ונכנסתי למערבולת חושים
טבעתי בעיניך
הנפתי דגל לבן אל מול המבטים
אחרי ליל הסערה,
באה השמש, והאירה את הלב
וגיליתי יבשה, יבשת האהבה.
שטתי לעבר חוף המבטחים,
אל זרועותיך.
על אי בודד מן העולם, שנינו נמצאים.
האי שוכן במעמקי הנפש...
באו ציוותי הצלה לחפש אחרינו,
אך לשווא,
היינו אבודים הרחק, הרחק בתוך החלום.
בנינו רפסודה, והפלגנו יחדיו על גלי הדמיון.
הסירה נטרפה בים
וכעת נותרו רק שרידים,
אך שנינו לעד נפליג בתוך ליבי,
נפליג הרחק אל המרחקים...
מ.ל.י.ק
28.07.04 |