ירדת למחתרת,לתכנן התקפה
במלחמות הקודמות הפסדת,
מעולם לא הייתה לך אהבה.
מבטיך אלי מסתערים
עיניך הן השער הנעול אל נפשך הפצועה.
יצאת אל קו האש להביא פצועים
אך ליבך האמיץ,
ממלחמות לעולם לא יחלים.
חרבי מקדימה מונפת,
כל הצבא מאחור,
מסתערת לבד, אך ליבך מבצר
מחרכי ירי שרוף,
עבר כבר הרבה מלחמות.
האדמה חרוכה מכאב, כאב הניסיונות.
כלפי חוץ את מתגוננת
אצלך ההגנה הכי טובה היא התקפה,
מילים החודרות לי ללב, הן כלי המלחמה.
צברת ידע רב במלחמות, אך ללא צבא, תמיד לבד.
כל קרב נגמר בפצועים, לרוב אצלך,
אך את ממשיכה ללא היסוס
את ליבי לתקוף באש
וליבי אינו כמו כל האחרים, הוא אינו מרים ידיים,
חרף כל הניסיונות.
הוא אינו מניף דגל לבן, אינו נשבר,
למרות ששבור, הוא כבר מזמן.
מבט אחד לעברך מאחה את כל החתיכות,
אך בלעדיך לעולם לא אהיה שלמה
כל זיכרון קרב, ממלא את ראשי חלומות,
כל סדק שנוצר במערכה, מחזק את ליבי יותר להתקפה הבאה.
לא משאירים פצועים מאחור,
אך ליבי כבר מזמן שבוי מלחמה...





מ.ל.י.ק                                                    
          30.07.04