היישוב שלי משוגע. יש לנו מזכירה מטורפת, דיקטטורית מטבעה.
חלוקת הדואר היא רק תירוץ.
יודעת הכל על כולם, אפילו על הכלבים. היא מדי פעם מסתובבת עם
רובה ציד גדול וכבד, גם שאין בסביבה שלנו דובים. אנשים עיוורים
נופלים ברשתה. כל סופשבוע מקבלים דף צהוב בתא-דואר, שמספר על
הנעשה ועל הייעשה ביישוב המושתן שלנו.

בדרכה לצמרת דחפה את כולם, אפילו את בני שליט, המזכיר הקודם.
עכשיו הוא יושב סגור בבית, נהנה מ"פנסיה מוקדמת". נעלם. נעלם
כמו כל אחד שהתנגד לה. ישנה גם המפלצת השותפה. ברית-דמים. אישה
גדולה בעלת תפקיד לא פורמאלי בעליל.

כשאנחנו מסתובבים בלילות, נהנים מהשקט ומהחופש הכמעט-מוחלט,
תמיד יש כלב אחד או שניים שמתלווים אלינו בנשימות כבדות.
אחר-כך מתפלאים שהרודנית מפרסמת כל יום שישי מה החבר'ה בכיתה
ח' עשו הפעם. היא תפסה קשרים בכל מקום. אי-אפשר להתחמק.

החלטנו להתמרד ולהפיל אותה מכס המלוכה. רקחנו מזימות, שאפילו
במלחמה הקרה פחדו לבצע. התחלנו לפזר את העדר. עכשיו אני כותב
מהבית בעונש... אחרי שזרקנו ביצים על הבית שלה!!!