יולי וורשבסקי / רגעי הנוסטלגיה |
מנגינת הפסנתר תמה
והורד האדום שנזרק מהחלון
נחת בידי,
נופפתי לשלום,
אך איני יכול ללכת,
איני יכול.
אני מתקרב אל המעקה
והמים בטיילת סוערים.
מביט בפליאה לאחור
ורק הציפור
אומרת לי "לך",
ורק הדרור מצייץ לי "לך".
ואני הולך...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|