את עצמי על הסהר אתלה,
אתחבק במותי עם התייל,
ולפני השופט אתפלל
שיהיה גזר דינו למיטה לי.

כי תוביל אותי אות הקלון
בין בועות הילדות - "למון ליים",
ואראה על זכוכית החלון
צעדת יחפי הרגליים.

ואולי אתיימר לכדור
להפוך במשחק מחניים,
שני צבאות שעתה נלכדו
בשדות ערופי העיניים.

מעבר מטחנות הבשר,
פשטותו ממרחק לי קוסמת,
אך בטרם נזרק לכביסה,
נאלץ להגיד "פי! כוס אמק!"

וכי למה אהיה לנמלט,
הגשמת משאלות - עסק ביש.
בשריפת העלים על אספלט,
הכביסה תתנפץ על הכביש.