דיוניסוס ואני,
החברים הכי טובים, כשלא יורד גשם.
בתקופות בצורת ארוכות מתמיד מתיישבים שנינו על כורסה מרופטת,
מכירים מחדש,
מלטפים אחד את השני.
בזמן שהוא מדפדף בדפים,
מחזיק את העט ושר את השירים שאני לא מצליחה לכתוב,
אני לוחשת לו באוזן, מנחשת כמה אנשים יבואו ללוויה שלי.
מדמים את הנזילה בצנרת לגשם,
רק הלילה.
נרדם מעורפלים, מחובקים יחד,
אתעורר שוב לבד.
זו תקופת בצורת ארוכה מתמיד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.