לוסי הולכת ונעלמת
וכמוה גם המלמולים
את הכוכבים בשמיים של מוצאי שבת עצמתי
עיניים חזק לא ללקק יותר.
ימים עוברים כמו היו
טיפות גשם צבעוניות
מנחשות שלוליות טובות
מספיק
די.

לוסי רחוקה אלפי כוסות קוקטילים מכאן
מגהצת שמלה בתוך ארמון מוזנח
עם חלון שמיים
כחול קורא.

הנשיקות שלה מרות לי בבטן
מתוקות לי בפה.

לוסי נעלמת בנופים יפים ממנה
טובעת בדמעות מדבריות
מתמסטלת מאכזבה.

העיניים הגדולות שלה כבר לא מאכזבות אותי
מפזרות הבטחות יתומות שניה לפני המדרגות
לוסי מתדרדרת נופלת נעלמת חוזרת
לישון ב10 בבוקר. יום ראשון.
הלב לא צועק יותר
רק המשאיות.


4.8.04