אבנר בן דוד / הרהוריו של עש |
לעבר השמיים, הכחול הגדול והשמש הבוהקת
הרוח שורקת פזמון נעים
שנשכח כמו מבלי משים,
מנשבת בתוך מסדרונות הלב
את רסיסי הלב והשברון היא מנקה
לוקחת הלאה וממשיכה,
לעבר יום חדש, זריחה
והשמש הבוהקת מחממת את ליבי
מאירה בקרניה את נשמתי
את ליבי שהחבאתי מפני כולן
אז חרד הייתי משברון, מבבת צחוקן
אבל היא שונה
את ליבי מרטיטה
לחום שפתיה אני עורג
מבטה כאש כמעט אותי הורג
כמו עש לאור
אל להבות ראשה
אני נמשך
ואיך אתרחק?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|