|
פותח חלון ומישיר עיניים
לעבר השמיים, הכחול הגדול והשמש הבוהקת
הרוח שורקת פזמון נעים
שנשכח כמו מבלי משים,
מנשבת בתוך מסדרונות הלב
את רסיסי הלב והשברון היא מנקה
לוקחת הלאה וממשיכה,
לעבר יום חדש, זריחה
והשמש הבוהקת מחממת את ליבי
מאירה בקרניה את נשמתי
את ליבי שהחבאתי מפני כולן
אז חרד הייתי משברון, מבבת צחוקן
אבל היא שונה
את ליבי מרטיטה
לחום שפתיה אני עורג
מבטה כאש כמעט אותי הורג
כמו עש לאור
אל להבות ראשה
אני נמשך
ואיך אתרחק? |
|
|
תגידו, דייג
אוהב דגים, ונגר
אוהב עצים..
אז למה ההורים
שלי לא אוהבים
אותי?
אבא של מרקו
בגילוי לב, פרק
20, לפני
ההתחלה, תריצו
אחורה ותשמעו את
הסלוגן הזה
ברקע.
השורה האחרונה
תמיד הורסת לי,
אני צריך לדעת
מתי להפסיק |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.