- אני לא רוצה להיות כאן!
- תרגע, הכל יהיה בסדר. אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר.
- מה בסדר? מה?! אני תקוע כאן באמצע שום מקום, עם הנשק וכל
הציוד הכבד הזה על הגב שלי, ואין לי מושג מה לעשות.
- כשתצטרך לדעת מה לעשות, אני בטוח שתדע.
- אני לא רוצה להיות כאן לבד! אני מפחד. אני לא טוב במצבים
כאלה.
- איך אתה יודע שאתה לא טוב במצבים כאלה? מעולם לא היית במצב
כזה או דומה לו.
- אינטואיציה. יש לי הרגשה רעה לגבי זה. לא יהיה כאן סוף שמח.

- אתה סתם פרנואידי. עד עכשיו זה תמיד נגמר טוב, אז למה שעכשיו
משהו יהיה אחרת?
- עד עכשיו לא הייתי בעזה!
- אתה סתם מנפח את העניין מעבר לכל פרופורציות.
- קל לך לומר. אתה לא צריך להשאר כאן לבד בלי לדעת מה לעשות,
בלי שמץ של מושג הכי קטן מה הולך לקרות.
- כמה פעמים אני צריך להגיד לך את זה? אתה לא לבד- אני תמיד פה
איתך.
- כן כן... אני יודע שאתה פה איתי. משום מה, זה לא ממש מספק
אותי או מרגיע אותי.
- במקום להיות שלילי כל כך, אולי תנסה לראות את הדברים בצורה
חיובית. תחשוב על זה כפתיחה של פרק חדש בחיים.
- אני כבר רואה את המוות אל מול העיניים.
- אולי תרגע? אתה לא הולך למות.
- ומאיפה אתה יודע, "מיסטר נו איט אול"?
- אתה יודע, אם אני הייתי במצבך, האדם האחרון שהייתי רוצה
להרגיז, זה אותי.
- אז עכשיו התחלנו באיומים? הא?
- שום איומים. אני רק מציין שאני במקומך הייתי נזהר בלשוני.
- ואני במקומך הייתי לוקח אותי למקום אחר.
- אם ככה, אז אני מניח שחבל שאתה לא זה שקובע, ואני כן.
- בהחלט חבל.
- עוד יותר חבל שאתה לא מנצל את כל האנרגיות האלו, שאתה מנצל
על להתרגז ולהיות ממורמר לכיוונים חיוביים.
- כמו?
- כמו חיפוש אהבת אמת ונפש תאומה.
- חיפוש אהבת אמת ונפש תאומה? כאן בעזה?! אתה יצאת מדעתך? תגיד
לי, עד לאן הדרדרת? זה כל כך זול... ומה המסר בזה בכלל? או
שאין מסר. הכל שטוח ופלקטי כמו... כמו דף נייר!
- אני חושב שכדאי שתעבוד יותר על עולם הדימויים שלך.
- זה התפקיד שלך, לא שלי.
- התפקיד שלך זה מה שאני אומר לך לעשות, ברור?
- לא! לא ברור. אתה לא תגיד לי מה לעשות!
- אז מה שאתה אומר בעצם, זה שאתה שמח ומתרגש כל כך להיות כאן,
ושזה ללא ספק רגע שיא בחיים שלך.
- אני מאד שמח ומתרגש להיות כאן. זה ללא ספק רגע שיא בחיים
שלי...
- אני שמח לשמוע את זה.
- אל תעשה את זה! את תכניס לי מילים לפה! זה בכלל לא מה שאני
מרגיש!
- אבל אם אני לא אכניס לך מילים לפה, אז מה אני אעשה?
- תהפוך את המקום הזה להוואי, איפה שנמצאת הזקנה הערבית תשים
שתי נערות הוואיות מרקדות עם זרי פרחים, את שני העמודים
מההריסות שם תהפוך לעצי דקל, ובינהם תתלה ערסל.
- אם תמשיך עם הציניות הזאת, אני פשוט אלך, ואני מזהיר אותך,
הסוף לא יהיה טוב!
- טוב, טוב. מה נהיית לי כל כך עצבני? אני מתנצל. סליחה. בוא
נפתח דף חדש.
- אי אפשר.
- ביקשתי סליחה, למה אתה לא יכול לשים את הדברים מאחור ולהתקדם
הלאה?
- חסרה לי לפחות עוד פיסקה או שתיים. אני לא יכול למלא עמוד
שלם רק בפחדים שלך מלהיות בעזה.
- טוב, אז מה אתה רוצה שאני אעשה?
- רואה את הנערה שם? עם הרעלה?
- יש שם שמונה נערות עם רעלה.
- זאת עם העיניים הכחולות.
- הלו! מה אני נראה לך? נץ? אני לא רואה עד לשם! אתה יודע, לא
כולם רואים הכל וכל יכולים כמוך.
- לך אליה, תדבר איתה ותתאהב בה.
- מה? שאני אתאהב בפלסטינאית?
- אל תהיה גזען.
- אז אל תעשה אותי גזען.
- אני לא עשיתי אותך גזען.
- אם ככה, אז אני לא גזען. אני דמות שטוחה, זה מה שאני, ואף
אחד לא ירצה לקנות ספר עם דמות שטוחה, גם עם הטריק הזול הזה של
עזה והפלסטינאית.
- זה לא מה שההוצאה לאור חושבת.
- טוב, נו, אני אלך אליה... אני מניח שזה עדיף מאשר לעמוד כאן
ולהמשיך להתווכח איתך. אבל לפני שאני הולך, יש לי בקשה אחת
קטנה, שאלה אחת קטנה.
- אתה כרגע לא נמצא בשום עמדה לבקש בקשות או לשאול שאלות.
- זה היחס שאני מקבל אחרי כל מה שעברנו ביחד? זה היחס שאני
מקבל אחרי ארבעה ספרים רבי מכר?
- אל תשכח, אני זה שעשיתי אותך.
- לא, אני זה שעשיתי אותך! אני עשיתי אותך איש עשיר ומפורסם.
- טוב, נו. אני מניח שלא יקרה שום נזק מלתת לך בקשה אחרונה.
- בקשה אחרונה?! זה פחות או יותר עונה על השאלה שלי. אחרי כל
השנים האלו, אחרי ששלחתי את הילדים שלך לאוניברסיטה וקניתי לך
בי-אמ-וו, אתה הולך להרוג אותי?
- תראה, זה לא אתה, זה אני. אני חושב שאני צריך להתקדם בחיים.
אני לא רוצה להשאר סופר של דמות אחת. הגיע הזמן לעבור הלאה,
ואני לא אוכל לעשות זאת כל עוד אתה חי.
- אבל למה שיקרת לי קודם? חשבתי שיש בינינו משהו.
- לא יכולתי להגיד לך את זה בפנים. אני מקווה שאתה מבין את זה,
שאתה מבין למה אני צריך להרוג אותך, שאתה מבין למה אין לי אף
ברירה אחרת, שאתה יודע שאני עושה את הדבר הנכון, ושעמוק בתוך
ליבך אינך נוטר לי טינה.
- זה בסדר. אני לא כועס. למען האמת, אני מבין אותך לחלוטין
ואני מצדיק את החלטתך במאת האחוזים. אתה עושה את הדבר הכי נכון
לעשות, ואני אשמח למות בשבילך. אתה היית כמו אלוהים בשבילי.
אתה בראת אותי וזה נותן לך את הזכות גם לשלול ממני את חיי. אני
אוהב אותך.
- אני שמח שאתה חושב כך. אני מוכרח להודות שזה מאד מקל עלי ועל
נקיפות המצפון.
- חלאס, די כבר להכניס לי מילים לפה!