כשאמא נכנסה להריון לפני 16 שנה ושלושה חודשים,
אלוהים לקח עט ונייר ורשם את השמות של כל העוברים בעולם...
הוא גזר את הדף לחתיכות, קיפל כל חתיכה ועירבב אותם טוב טוב.
הוא הניח את כל הדפים על השולחן הגדול,
עצם את עיניו והושיט את ידו לעבר החתיכות הקטנות.
ואז ידו תפסה בחתיכה אחת קטנה,
משום מה היא הכי משכה אותו אליה.
- אני עליתי בגורל -
זכיתי להיוולד לאמא שלי.

אחרי תשעה חודשים בדיוק יצאתי לאוויר העולם,
ילדה קטנה ותמימה שלא יודעת מה צופה לה העתיד,
רק משהו בתוכה אומר לה שהיא ילדה מיוחדת -
לא סתם היא עלתה בגורל.  
היום, אחרי 15 וחצי שנים, אני יכולה להגיד לכם בוודאות,
שאני מודה לאלוהים על זה שמכל החתיכות הקטנות
הוא הוציא דווקא את השם שלי,
על זה שאני נולדתי לאמא הזאת, על כל ה-15 וחצי שנים האלו,
ויותר מזה - על זה שהוא עשה אותי למי שאני.