חן רוזנמן / אם הייתי זוכר |
שמוט על כתפה הימנית,
בפנים עצובות יושבת
על ספה, כחולה, שלה.
כך הייתי זוכר אותה תמיד
אם הייתי זוכר.
בדירתה הקטנה, משקיפה לים.
חיה, בלית ברירה כמעט,
בין שברי כל החלומות
שאפשר היה לה לחלום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|