אריאל ג. קול / כאבה |
מפילה צל ארוך על לוח השיש,
לוטפת קימורי האבן
בסגול אימתני,
משחירה אט אט
את שולי שמלת הניצבת
אל מול שורות האובדים.
פצעו עוד פצע באדמה השטנית
ושוב,
שברי אהבה.
מול צל מתעצם המכיל את הליל כולו,
אך לעולם לא יוכל להכיל את
כאבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|