|
היממה נגמרת
וכלו כל הקיצין.
כל הרגשות נמנעים מלהיות שלי
ואני הולך ומתמוסס לתוך החושך
ואל נקודת האפס של השחר הרך הנולד.
מצד אחד זה סוף וצריך להיסגר,
להתקפל ולהשלים כבר עם העצב.
מצד שני זו התחלה וצריך להתחדש,
לשטוף כבר את העצב
וללכת לישון בתקווה שמחר יהיה יום טוב יותר. |
|
|
אני דווקא
מאמינה באלוהים,
אני גם מאמינה
שהוא אישה, אבל
איזו מן אישה
קוראת לעצמה
בועז רימר?!
זאטוטה
פסיכודלית,
שוקלת אתאיזם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.