חדר חושך


דראפט: שלישי
תאריך: 8.7.04

פנים, חדר חושך, יום
חדר, חשוך בחלקו מלא בתמונות סטילס, חלקו זרוקות, חלקן תלויות
על חבלי כביסה וחלקן תלויות על הקיר. המצלמה רצה על תמונות
הסטילס וברקע שומעים את קולו של שימי.

שימי
"יש איזה איזה זקנה אחת, נגיד שקוראים לה  רחל,
היא עיוורת (תמונה של אישה זקנה ),
לא רואה כלום, כל בוקר (שעון) היא צריכה לעבור ת'כביש
(תמונה של כביש סואן), קשה לה - היא עיוורת,
היא מפחדת (פרונט של רכב) והאנשים
בשעות הבוקר (תמונה של המון אנשים ברחוב) - לא רואים
ת'זקנה, כמעט כמו שהיא לא רואה אותם
(תמונות של עיניים). יום אחד ראובן (תמונה של איש מבוגר)
מגיע, לוקח ת'יד שלה וחוצה אתה את הכביש (רמזור),
ראובן מתאהב בה על המקום, ממש כמו באגדות.
היא זקנה, עיוורת וממש לא יפה כמו שאולי הייתה פעם
(תמונה של ילדה קטנה) אבל בגיל כזה כנראה הכל משתנה."

זוהר קוטע את שטף הדיבור של שימי. שני נערים, שימי וזוהר (בני
17), יושבים על ספה ישנה, לשימי שיער ארוך, לבוש מרושל, מראהו
מעט נשי, זוהר יושב לצדו, שיערו קצוץ, עגיל באוזן - ומצלמת
סטילס על חזהו. שניהם יושבים מאוד קרוב אחד לשני.

זוהר
(מחייך וקוטע את שימי)
"אני זה הזקן?"

שימי
(גם הוא צוחק)
"לא... אתה זה דווקא הזקנה, אני הזקן."

זוהר
"טוב... תמשיך..."

שימי
"וכך ראובן מגיע כל בוקר (זריחה), כאילו ב"מקרה" רק כדי
לחצות עם רחל ת'כביש -  (תמונות רצות
של רחוב) ורחל כאילו לא יודעת כי זהו בעצם
אותו אדם, שחוצה אתה את הכביש אתמול ושלשום.
ראובן אף פעם לא מדבר - רק מסתכל עליה, בביטחון כזה,
(קלוז אפ עיניים)."

שימי מביט לעברו של  זוהר, מבט חודר.

שימי
(נועץ מבט בזוהר)
"זה כמו שיש לך חברה או משהו,
ואתה ישן איתה בלילה, ואתה מתעורר באמצע הלילה -
ואז אתה מסתכל עליה ישנה, ואתה לא מפסיק להסתכל עליה -
עד שאתה נרדם."
(חוזרים לתמונות)
"אבל ראובן, לא יודע כי הוא טועה - רחל יודעת כי זהו
אותו אדם שמגיע מידי בוקר, היא יודעת לפי הריח שלו (בושם),
לפי קצב ההליכה שלו (רגליים), אפילו לפי הדרך בה מחזיק
את ידה (תמונה של ידיים), ראובן לא יודע דבר נוסף - שגם
רחל מגיע מידי בוקר רק כדי לחצות אתו את הכביש,
כי גם רחל מאוד אוהבת את ראובן, כי בכלל כנראה,
כשזקנים ובודדים - מאוד קל להתאהב. ועכשיו
ממש ראובן ורחל יושבים בבתים שלהם,  (תמונה של בית ריק)
ראובן סתם בוהה  לעבר הטלוויזיה הדולקת (טלוויזיה) ורחל
בוהה לעבר  הקיר השחור שמולה, שניהם מניחים לזמן המועט
שנשאר להם  - לעבור.
(סיגריה גמורה שלא איפרו אותה בידיו של ראובן)

שימי נשען בחזרה ומתיישב לצדו של זוהר, מעט צמוד אליו, זוהר
מופתע ממה ששימי עושה ומן המגע הפיסי בניהם - אך לא מתנגד.

שימי
ושניהם מחכים למחר, לשעה 7:00 בבוקר כדי שלמשך חצי דקה
יאחזו ידיים ויחצו ביחד את הכביש."

שימי וזוהר מביטים אחד בשני מבט ארוך ושניהם מעט נבוכים אחד מן
השני.

שימי
"וזהו..."

זוהר
"אתה בליינד מקבל מאה על הסיפור,
המורה תתן לך ציון פצצה עליו
אבל חייב להיות המשך.... משהו
חייב לקרות, טוב או רע - לא יודע."

שימי
"אני אחשוב על משהו."

שימי מתקרב לזוהר ומנשק אותו במצח ומסדר לו את השיער, זוהר
מביט בו לרגע מופתע, לאחר מבט ארוך - שימי מנשק את זוהר בפיו.
זוהר המום, נרתע והודף את שימי. שימי נבוך וגם הוא נסוג.

שימי
"מצטער... לא יודע מה קרה לי..."
(משתהה וממלמל)
"לא יודע מה קרה לי..."

זוהר מתקרב אליו ומנשק אותו - שניהם מתנשקים למספר שניות.
לפתע נשמעים דפיקות בדלת. זוהר הודף את שימי.

קול
"זוהר, אתה שם?"

זוהר מסמן לשימי להיות בשקט, הדפיקות נשמעות שוב ושוב - זוהר
ושימי יושבים בשקט. בשלב מסוים - הדפיקות נפסקות.

חוץ, מסדרון, יום
דודו (17) מביט לעבר הנורה האדומה שדולקת ליד הדלת ועוזב את
המקום.

פנים, חדר פיתוח, יום
זוהר
"זה דודו חיפש אותי."

זוהר מתרחק וקם, אוסף את חפציו, מעט לחוץ ממה שקרה בעוד שימי
מביט.

זוהר
"נשיקה עם גבר, נחשבת נשיקה ראשונה?"

שימי
(נד בכתפיו ומשתהה)
"זה היה בסדר?"

זוהר לא מגיב, עוזב את החדר, שימי מדליק סיגריה, מביט באחת
התמונות וזורק אותה הצידה.

חוץ, חצר הפנימייה, יום
מספר נערים ונערות מסתובבים בחצר הפנימייה. זוהר מתיישב בפינה
עם כמה חברים שלו, על חזהו מצלמת הסטילס שלו עם עדשת זום. מביט
מרחוק לעברה של נערה יפה - אלינור (16), כאשר אחד המדריכים
צועק עליה - לא ניתן לשמוע מה הם אומרים אלא רואים רק את
השפתיים שלהם זזות ואת אלינור נסערת. זוהר מצלם אותה שוב ושוב
בהתלהבות.



פנים, חדר פיתוח תמונות , יום
החדר מואר הפעם באור אדום עמום, זוהר ושימי נמצאים שם. זוהר
מוציא תמונות מתוך תמיסה ותולה אותם על חבלי הכביסה, מסביר
לשימי כיצד מפתחים תמונות... שימי מבחין בתמונות של אלינור.

שימי
"מה קרה שם?"

זוהר
"לא יודע... נראה
לי שהמדריך המנייק תקע לה שבת."

שימי
"היא יפה..."

זוהר
(תולה תמונות)
"יפה? היא פצצה לא נורמלית."

שימי
"היית רוצה אותה?"

זוהר לא עונה אלא רק נד בכתפיו.

זוהר
(משתהה)
"מי לא...?"

זוהר לא מגיב, עסוק בשלו, גבו מופנה בהפגנתיות כלפי שימי, בעוד
שימי בוהה לעברו.

שימי
"מה שקרה אתמול זה..."

זוהר
"לא קרה מעולם."

שימי
"מה זאת אומרת?"
(זוהר לא מגיב.)
"חשבתי שזה היה בסדר..."

שימי עושה טעות כלשהי בפיתוח התמונה.

זוהר
"מה אתה עושה? דפקת את התמונה..."
(מנפנף לעברו בתמונה של אלינור)
"סתכל עליה... פעם ראית דבר יפה יותר מן
הבחורה הזו? פעם ראית? היא כוסית מדהימה...
סתכל על הפנים שלה, הגוף שלה...
זה לא הגיוני לא
להתאהב בכזה דבר, זה לא אנושי."
(זורק את התמונה של אלינור)

שניהם מביטים אחד בשני, מבט ארוך ומתוח.

שימי
(בשקט)
"נדפקת לגמרי."

זוהר
"אתה צודק... נדפקתי לגמרי..."

שימי עושה דרכו לדלת ופותח אותה.

זוהר
(צועק)
"אל תפתח את הדלת... אתה תשרוף..."

פנים, מועדון הפנימייה, לילה
מספר נערים ונערות יושבים במועדון של הפנימייה, המועדון הוא
חלל עלוב עם מספר כורסאות מרופטות, טלוויזיה דולקת שם מוקרנת
הסדרה "הסימפסונים" ופוסטרים ישנים של נערות על אופנועים בשחור
- לבן.  זוהר מדבר עם אלינור (הנערה אותה צילם)  בפינת המועדון
ויושב בחברתם של דודו וחבריו. הם שותים ממספר בקבוקי יין
"פטישים".

נער
"איך השגת את הבקבוקים?"

דודו
"קומבינות מהמטבח...   מה אתה דואג?"

שימי יושב לבדו ושותה מבקבוק יין מידי פעם מגניב מבט לעבר זוהר
שמפלרטט עם אלינור. דודו מנפץ בקבוקים על הקיר וחבריו צוחקים.
דודו מבחין בשימי שנראה שיכור.

דודו
"נראה לי החבר שלך שפוך לגמרי."

זוהר
"חבר שלך אולי..."

דודו
(צועק)
"שימי!!שימי! בוא... בוא..."

שימי מתקרב, בקבוק יין בידו - שיכור . דודו קם ונעמד מול שימי,
מלטף את שיערו הארוך של שימי, ומסדר לו אותו מאחרי האוזן.
חבורה של נערים מביטים לעברם.

נער
"איזה חמודה אתה...
אפשר להזמין אותך לצאת?"

נער אחר
(נעמד ליד שימי)
"עזוב אותה... הוא תפוס."
כולם צוחקים... שימי עומד ושותק, מביט לעבר זוהר שמשפיל את
מבטו.
ברקע עדיין צוחקים, שימי עדיין מביט לעבר זוהר, לוגם מהבקבוק.

נער
"לא אמרו לך שאתה נראה
כמו איזה קוקסינל?"

כולם שוב צוחקים, גם זוהר מחייך לרגע - שימי מבחין כי זוהר
מחייך.

שימי
"מלא פעמים..."

דודו
"מה, כאילו אתה מזדיין
בתחת?"

שימי
(פונה לדודו)
"רק שתדע דודו, שגם אם אני הומו מסריח,
בך אני לא נוגע גם עם מקל יא מכוער."

כולם מופתעים וצוחקים צחוק מאופק - כדי שדודו לא יראה. דודו
מופתע מן התעוזה של שימי.

שימי
"אבל בקשר לבן דוד שלך
(מביט אל זוהר) אני מזדיין אתו
כל לילה - מבלי שאף אחד ידע."

כולם פורצים בצחוק, זוהר מחוויר.

שימי
"תשמע, דודו, הוא שווה זיון...
קשה לי להאמין שמכוער כמוך ושווה כמוהו
באים מאותה המשפחה."

זוהר לא אומר דבר, תוקע מבט זועם בשימי - ושניהם מחליפים מבטים
בעוד כולם צוחקים.

זוהר
"יא הומו..."

שימי לוגם פעם נוספת מן הבקבוק, נראה כאילו עומד להקיא ורץ.
זוהר קם הולך בעקבות שימי, נראה כועס ועצבני, דודו עוקב אחריהם
במבטו.

דודו
(צועק)
"בן דוד! לא הייתי מוותר לו..."

פנים, מסדרון, לילה
שימי רץ במסדרון, זוהר רץ בעקבותיו.

זוהר
(צועק)
"שימי!!!"

שימי לא מגיב ונכנס אל תוך השירותים.

פנים, שירותים, לילה
שימי רוכן ומקיא אל תוך האסלה, זוהר עומד ממרחק  ומביט על
שימי.

זוהר
"מה זה היה צריך להיות,
אתה דפוק?"

שימי
"אל תסתכל עלי ככה, סובב
את הראש."

זוהר
"למה עשית את זה?!"

שימי
"סובב את הראש אני אומר לך!"

זוהר
(זוהר מתרכך מתיישב כשגבו אליו)
"אתה בסדר?"

שימי
(לאחר שמקיא שוב)
"אני בסדר, תעוף מפה."

שימי מנסה לקום על רגליו ונופל - זוהר קם ותומך בו.

זוהר
"אתה צריך מקלחת."

זוהר מוביל את שימי אל המקלחת הסמוכה, שימי מתיישב מתחת לדוש -
זוהר מוריד את חולצתו של שימי ופותח את המים, זוהר יושב לידו,
מביט בשימי, שעדיין מותש ושיכור - מתחת למים. זוהר מסדר את
שיערו של שימי שנופל על עיניו.


פנים, מסדרון, לילה
דודו הולך במסדרון, אחד הנערים עובר מולו.

דודו
"ראית את זוהר?"

נער
"ראיתי אותו נכנס לשירותים."

פנים, מקלחת, לילה
שימי יוצא מן המים ומתיישב על ספסל סמוך. זוהר מתיישב לידו
ומנגב את ראשו.

זוהר
"איזה יציאה הבאת על דודו
הרגת אותי..."

שניהם מחייכים לרגע - ואז כשמביטים אחד על השני - שוב
מרצינים.

שימי
(משתהה)
מה יהיה?"

זוהר
"אני פשוט קצת מפחד..."

שימי
"מפחד ממי? מהבן דוד
האפס שלך?"

זוהר
"לא... מפחד ממך."

יש בניהם מספר רגעים של שקט.

פנים, מסדרון, לילה
דודו נכנס אל תוך המקלחת - ומתקדם אט אט אל תוך המקלחת - מבחין
בשימי ובזוהר מתנשקים. דודו עוזב את המקום מבלי שיבחינו בו.

פנים, מסדרון, לילה
זוהר ושימי הולכים במסדרון, לא מחליפים בניהם מילה.

שימי
"אני נכנס לחדר שלי..."

זוהר לא עונה, יושב בספסל שבמקום ומעשן סיגריה. דודו פותח דלת
קרובה וקורא לזוהר להיכנס.

פנים, חדר, לילה
דודו והחברים שלו יושבים בחדר, על גבי מיטות הקומותיים.

דודו
"הדפוק הזה פתח ת'פה שלו
קצת יותר מידי היום."

נער
"החלטנו לסתום לו ת'פה,
מחר בלילה נעשה לבנזונה שמיכה."

דודו
"אתה אתנו?"

זוהר
(מגמגם)
"ברור..."

דודו
"ברור... הא?"

זוהר נראה מופתע ואובד עצות. ברקע הנערים עדיין מדברים בניהם -
אך זוהר שותק, דודו מביט לעברו.

נער
"מתי זה יקרה?"

דודו
"מחר ב 2:00 בלילה."

זוהר מבקש מדודו לצאת החוצה למסדרון ולדבר ביחידות. שניהם
יוצאים החוצה.

פנים, מסדרון, לילה
דודו וזוהר מתיישבים על הספסל בחוץ.

זוהר
"הוא סתם ילד מסכן,
עזוב אותו בחייך..."

דודו
"אתה יודע?
אתה מהמשפחה שלי
ואני אוהב אותך."

זוהר
"שתית קצת יותר מידי..."

דודו
"אולי...
מחר בשעה 2:00  בלילה - תהיה
כאן... בדיוק כאן."
(מתרחק והולך)
"וחסר לך שאתה לא תבוא,
חסר לך! הבנת אותי?"

זוהר
"למה?"

דודו
(נכנס בחזרה לחדר)
"אתה יודע בדיוק למה...
חסר לך ואתה לא בא!"

דודו נעמד ליד הדלת.

זוהר
(ממלמל)
"אני לא אבוא..."

דודו
(נכנס לחדר)
"בטח שאתה תבוא."


פנים, חדר  פיתוח, יום
זוהר  יושב בחדר הפיתוח, משחק במצלמה שלו. בחוץ יורד גשם,
חלונות החדר מוגפים - והחדר די חשוך. שימי נכנס.

שימי
"רצית לדבר?"

זוהר מביט לעברו של שימי למשך מספר שניות ואזמכוון את המצלמה
שלו לעברו ומצלם את שימי שוב ושוב, הבזקים של פלאש מאירים את
החדר, שימי מתיישב ומביט לעברו - זוהר ממשיך לצלם.

שימי
"אני אוהב שאתה מצלם."

זוהר
(מניח את המצלמה)
"אני יודע."

זוהר מביט על התמונות שעל השולחן - ושם לב כי הם מסודרות בצורה
שונה.

זוהר
"אני רואה שחשבת על המשך
לסיפור..."

שימי
"כן..."

זוהר
"ספר נו."

שימי
"בא לך?"

זוהר
"בטח."

שימי משתהה, מביט זמן מה לעבר התמונות - ומספר.

שימי
"באיזה לילה (תמונה של כוכבים), רחל, הזקנה, זוכר אותה?
(תמונה של זקנה)

זוהר
"אני צילמתי אותה."

שימי
"אז היא חלמה חלום
בחלום היא פוגשת מישהי נורא יפה, (תמונה  של אלינור), היא
לא יודעת אם זה אדם או מלאך או משהו אחר - כי היא לא יודעת
איך
היא אמורה להראות. בכל מקרה הוא חושבת שהיא נורא יפה.
נגיד שזה מלאך, אז היא נותנת לה משאלה אחת... רק משאלה אחת...
ומה עיוורת תבקש?

זוהר
"לראות..."

שימי
"(עיניים), ברור... הפייה אמרה לה שהיא תראה, אבל רק ליום
אחד.
היא  מאושרת לגמרי - גם אם זה ליום אחד.
בבוקר (זריחה), היא פוקחת את העיניים ורואה
בפעם הראשונה בחיים שלה.
היא רצה לרחוב - כדי לראות את ראובן, לא
מעניין אותה כלום, שום דבר - לא האנשים ברחוב
שלעולם לא ראתה (רחוב הומה) לא הילדים, לא המשפחה שלה
(משפחה),
לא השמש (זריחה) לא הרדיו שהיה הדבר היחיד
שהקשיבה לו במשך שנים (רדיו) כלום!!! אפילו על הפנים הזקנות
שלה
שלעולם לא ראתה (תמונה של הזקנה) לא מסתכלת
כל מה שהיא רוצה זה להגיע לכביש - ולראות אותו.
את ראובן (ראובן)
היא מגיעה ומחכה ומחכה (תמונות שונות של הזקנה) - הוא לא
מגיע.
היא דואגת, חשבה אולי הוא מת... (קבר), היא לא מבינה שהוא
כן הגיע... הוא אפילו עמד מולה, פנים מול פנים -
והיא לא הבחינה בו והתעלמה ממנו .
היא לא הבינה כי היא לא צריכה את העיניים שלה
כדי לראות אותו. הוא קצת כעס...  אבל הוא סלח לה,
בטח שיסלח לה... "

זוהר
"פחות אוהב ת'חלק הזה."

שימי
"בחיים הסוף כמעט תמיד מחורבן."

זוהר
(משתהה)
"היום בלילה -  אל תהיה בחדר..."

שימי
"למה?"

זוהר
פשוט אל תהיה שם."

שימי קם על רגליו ועומד לצאת מן הצריף - נעמד ליד הדלת.

שימי
"וגם מחר אני לא אהיה בחדר?
וגם מחרתיים? "

זוהר
"לפחות תנעל את החדר!"

שימי יוצא מן החדר, זוהר יושב לבדו בחדר.

פנים, מסדרון, לילה
מספר נערים, בניהם זוהר ודודו עומדים מחוץ לחדר של שימי - דודו
מנסה לפתוח את הדלת - אך הדלת נעולה. לזוהר נדמה כי אולי דודו
יוותר - אך דודו מסמן לנערים לבוא אחריו.

חוץ, מגורים, לילה
הנערים מתגודדים מחוץ לחדר - ליד החלון. זוהר מביט אל תוך החדר
מבעד לחלון, פניו של שימי ישנות - כמעט צמודות לחלון. דודו
פותח את החלון ונכנס אל תוך החדר, כולם נכנסים אחריו, חוץ
מזוהר שנשאר בחוץ.  זוהר מביט בדודו וחבריו מהדקים את השמיכה
מסביב לשימי. שימי פוקח את עיניו, ומנסה להשתחרר - אך לא
מצליח. זוהר ושימי מביטים אחד לשני בעיניים לכמה שניות עד אשר
דודו וחבריו מתחילים להכות את שימי. זוהר מביט בשימי מנסה
לצעוק ולהשתחרר, הכל יחסית בשקט - כי זה מבעד לחלון. הנערים
שישנים בחדר מתעוררים - אך לא עושים דבר - רק מסתכלים.
דודו פותח את החלון ומסמן לזוהר להיכנס - זוהר נכנס אל תוך
החדר.

פנים, חדר, לילה
זוהר עומד ליד שימי.

דודו
"עכשיו תורך."

זוהר משתהה מעט ולא עושה כלום, שימי נועץ בו מבט מפוחד.

נער
"מה הבעיה שלך? כנס בקוקסינל הזה."

דודו בועט בשימי בהיסוס...

נער
"מה אתה הומו? "

לאחר מספר פעמים עושה את זה שוב ושוב אפילו בצורה קיצונית יותר
מן הנערים האחרים ומכה אותו בפראות.
אחד הנערים שמרגיש כי זוהר מגזים הודף את זוהר.

נער
(אומר לזוהר)
"מה אתה דפוק? באנו להתעלל בו
קצת - לא להרוג אותו."

הנערים עוזבים את החדר. זוהר מביט בשימי שמקופל במיטתו. זוהר
נראה בהלם בגלל מה שעשה - ועוזב את החדר.

פנים, מסדרון , יום
זוהר הולך עם מספר נערים במסדרון, עובר ליד הדלת של חדרו של
שימי, הנערים מתקדמים, זוהר בשלב כלשהו נעצר.

דודו
"נו אתה בא?"

זוהר
"שכחתי משהו בחדר, אני
כבר בא."

זוהר מחכה שהנערים ייעלמו ואז נעמד מול דלת חדרו של שימי, מהסס
ואז פותח את הדלת.

פנים, חדר,  יום
זוהר  נכנס לחדר של שימי, רק שניהם נמצאים בחדר. פניו של שימי
מכוסות בשמיכה, שימי לא מגיב לכניסתו של זוהר.

זוהר
(לוחש)
"שימי... שימי..."

שימי לא מגיב.

זוהר
"שימי...שימי..."

שימי קם ומגלה את פניו מול זוהר. זוהר נחרד כאשר פניו של שימי
מלאים בפצעים וסימנים כחולים.  

שימי
"אז זהו, אתה נורמלי, כמו כולם -
זה מרגיש טוב... מרגיש נהדר... "
(משתהה)
"תעוף מהחדר."

שימי מתהפך בחזרה ומכסה את עצמו, זוהר מביט לעברו למשך שמן מה
- ועוזב את החדר.





על הסרט: הסרט הוא סרט גמר, המצולם בפילם (16 מ"מ), אורכו יהיה
כ 15-20 דקות. סרטי הגמר של בית הספר "סם שפיגל", משודרים
בדר"כ בערוץ 2 ובסינמטקים וחלקם אף מוקרנים בפסטיבלים בארץ
וברחבי העולם - וזוכים לחשיפה עצומה בקרב מיטב אנשי הקולנוע
והטלוויזיה בארץ.

רונן - 0508-299660


דף דמויות

זוהר - גיבור הסיפור, בן 17, תלמיד בפנימייה. נער צעיר שמגלה
כי יש לו נטיות הומוסקסואליות - אך לא משלים איתן ומנסה להלחם
בהם בכל כוחו. נקרע בין שימי, נער הומוסקסואל, לדודו, בן דודו
שמייצג בעיניו את החברה ה"שפויה". לאורך הסרט הוא ממורמר וחלש
אופי, מחביא את רגשותיו לשימי בחדרי חדרים - ומבטא אותן בעיקר
ב"חדר החושך", שם הוא מפתח את התמונות.
נתון חשוב מאוד אצל זוהר הוא התקפי הזעם שלו - שזה בא לידי
ביטוי בצורה המובהקת ביותר - בסצנת ה"שמיכה" בה הוא מכה את
שימי, כניסיון נואש לחסל את רגשותיו - זוהר הוא בעצם בלון
שמתפוצץ בסוף הסרט.
נתון נוסף בקשר לדמות היא כמה היא חזקה על חלשים - אך כל כך
חלשה מול החזקים. זוהר הוא בעצם ה"שפוט" של דודו וחבריו ויעשה
כל אשר יבקשו.
כמו לשימי גם לו יש יכולת אמנותית - צילום סטילס, שזה בעצם אחד
הגורמים שמקשרים בניהם. זוהר מצלם את התמונות - שימי מספר דרכם
סיפורים.

שימי - גם הוא בן גילו של זוהר, אך לעומת זוהר - שלם יותר עם
עצמו, מפוקח ובוגר יותר.
הוא לא ממש חושק בקרבתם של דודו וחבורתו וגם לא ממש מפחד מהם -
נתון שמתבטא היטב בסצנה במועדון בה הוא "יורד" על זוהר ודודו
לפני כולם.
גם לו יש רגשות כלפי זוהר והוא יוזם יותר מזוהר ומתעניין בקשר
בצורה מובהקת יותר- ורואה במאבקו של זוהר ברגשותיו מאבק שהוא
עצמו עבר, לכן במקום כלשהו - מבין אותו.
אך כאשר זוהר מכה את שימי בסצינת ה"שמיכה", גם הוא מבין שלא
ניתן לשנות את זוהר - ובסופו של דבר גם מגרש אותו מן החדר.
ושוב - כמו זוהר, גם לו יש את יכולת אומנותית המקשרת בניהם
באותה פנימייה מחוספסת - יכולת לספר ולכתוב סיפורים - ובעצם
מקסים את זוהר - ואת הצופה.
נתון נוסף הוא שבסצנת ה"שמיכה", גם שימי, הבחור שלא ממש דופק
חשבון מבועת ומפוחד ממה שקורה כאשר זוהר מכה אותו. מזה הוא
מבין שהוא לא יצא מזה בקלות.

דודו - בן משפחתו של זוהר, הוא בעצם ה"מגן" של זוהר החלש. קשוח
ומחוספס, פוזאיסט די ילדותי - אבל על הנערים בפנימייה זה עובד.
יש בו משהו כריזמטי, שמושך אחריו את כולם, תמיד מלווה בשובל של
נערים שיסכימו לכל מה שיאמר.
הנתון החשוב ביותר - בעל היכולת להפוך את זוהר, כמו שאר הנערים
בפנימייה לשפוטים שלו, ובאיזשהו אופן גם מפחיד אותם.