יושבת בסלון, שואפת את הריח המשכר של הבלינצ'ס טחון השמן של
אמא ומפנטזת על פרנק נ' פורטר בזמן שאבי ואחותי בונים ארון.
לפתע אנה (או יאנה או שאולי בעצם קוראים לה אליאנה, אף פעם אני
לא זוכרת) מתקשרת לפלאפון היונדאי-ספיריט שלי ומודיעה לי שעלי
להתייצב במקדונלד ב 11:30 ביום למחרת ומנתקת. אללי! במה פשעתי!
אינני אדם הבנוי לחופש! תנו לי קצת בית ספר ושיעורי כימיה
(ואולי גם תוספת של 6 שעות שבועיות מחשבים) והריני אדם מאושר!
חוזרת לפנטז על פרנק נ' פורטר. אפילו חלמתי עליו פעמיים. אין
ספק שהבן אדם שופע גבריות ומאצ'ואיזם.
נדפק לי המוח!!!
קיבלנו עבודה במתמטיקה לחופש. רוקי חטפה חום כשהיא קלטה שיש בה
96 תרגילים. פיג'י חטפה חום כשהיא הבינה שאנחנו צריכות לפתור
אותם. אני חטפתי חום כי הצטננתי.
החופש יצר לי זמן פנוי בשפע; זמן פנוי גורם לי לחשוב וזה לא
בריא לי. הגעתי למסקנה: מילים זה דבר מסוכן! כל דבר שאנחנו
עושים מרגע שמלמדים אותנו מילים קשור במילים! אנחנו מדברים
במילים, כותבים במילים ואפילו חושבים במילים!
אני קוראת לכל תושבי במה חדשה לצאת לחרם כנגד המילים!
וגם כנגד הציורים (שהרי ידוע שתמונה שווה אלף מילים)!
וגם כנגד הפיצות (אבל זה כבר סיפור אחר).
אמא סיימה עם הבלינצ'ס. אבי ואחותי התייאשו מהארון. ואני? אני
יושבת פה בסלון ומפנטזת על פרנק נ' פורטר...



נכתב בעיצומו של החופש הגדול שנת 2004