חושבת על איך יהיה עכשיו לפגוש אותך. אם זה יהיה כמו בסצנת
אהבה סוערת בסרט רומנטי, כשהאוהבים חוזרים זה לזרועות זה אחרי
זמן ארוך, או כמו פגישה סתמית ורגילה של 2 אנשים שכבר לא נשאר
להם מה להגיד. אנחנו מכירים אחד את השני טוב כ"כ, עד שאנחנו
מפחדים מאיך שהפגישה הזו תהיה. אני עוד אוהבת אותך ואני יודעת
שאתה עוד אוהב אותי וזה מה שמפחיד אותי. לאיפה נגיע? לא רוצה
להיסחף שוב לתוך המעגל שלנו, לחזור שוב להיות יחד ולסבול יחד
כמו קודם. טוב לי עכשיו. נכון שזה טוב יחסי וטוב יחסית רגיל
ושיגרתי. אני יוצאת עם חברים, לומדת ובסה"כ עושה הכל רגיל. וזה
מה שטוב. כי היה לנו רע שהשאיר בי סימן. הייתי צריכה להתגבר
עליך, על הרבה דברים רעים שהיו לנו יחד. וצריך היה לשכוח אותם,
כי לזכור אותם לא היה מועיל אלא רק מזיק.
ועכשיו, כשאני אראה אותך, איך זה יהיה? יהיה מתח מיני כזה
באוויר? לא נדע מה להגיד?
אתה בטח תפלוט כל מני משפטים הומוריסטיים מאלו שאתה תמיד היית
פולט. אני בטח לא אדע מה להגיד וכל הזמן אסתכל מסביבי ואחשוב
עד כמה אני רוצה להיות במקום אחר עכשיו. בדרך מסוימת אני עדיין
מאמינה שלראות אותך עכשיו ולדבר אתך כמו ידידים ישנים יעזור
לנו. נתגבר ככה, אתה יודע. נבין סוף סוף שאנחנו כן יכולים
להיות האחד בתוך חייו של השני, אבל לא בתוך קשר מחייב ורומנטי,
אלא רק כידידים. אני גם בזה לא בטוחה. אולי הישויות שלנו כ"כ
מנוגדות שאפילו קשר ידידותי יחמוק מאתנו מהר. הדבר היחיד שאני
בטוחה בו זה שאני ממשיכה הלאה. למרות שגם עכשיו, אחרי השבוע
הזה, היו לי כמה רגעים שבהם התלבטתי לחזור או לא לחזור אליך.
ותמיד הזכרתי לעצמי בראש את הבלבולים, את הכעסים ואת אי ההבנות
שהשאירו כ"כ הרבה כאב ומועקות עד שכבר לא נהנו להיות אחד עם
השני, למרות שאנחנו אוהבים אחד את השני. לפעמים אהבה זה לא
מספיק, אתה יודע. לפעמים צריך גם לדעת להסתדר או לפחות להגיע
לפשרות, להבנות מסוימות בלי להרגיש טינה על זה שאתה היית זה
שוויתרת. אבל בשורה התחתונה, אני רוצה לראות אותך עכשיו כי זה
טוב להמשיך הלאה. להיות ידידה שלך ולאהוב אותך כידידה ולדעת
שאתה חמוד אבל ילדותי ולא בשבילי כי אנחנו לא מתאימים ולזכור
תמיד שפעם נורא אהבתי אותך והיינו ביחד אבל זה לא הסתדר. הכי
חשוב זה לא להדחיק. תמיד להשאיר הכל בתוך המודע, לזכור את העבר
ולהמשיך איתו הלאה, להכניס אותו אל תוך הלקחים האישיים שלך
ולדעת להמשיך לצעד הבא של החיים. החיים הרי לוקחים אותך איתם
כמו נהר פרא, אז למה לא להיסחף? העיקר זה תמיד לזכור מאיפה
באת, איך באת ומה עברת כדי שלא תעשה את אותה הטעות פעמיים.
J