יומולדת
עוד יומולדת הגיע, כן.
אימא שלי אמרה שאין סיכוי שהיא מרשה לצאת עם המסוממים האלה,
למרות שמי לעזאזל שואל אותה.
לבשתי שמלה שחורה שכבר דהתה מכביסות ואספתי את השיער הסרבן שלי
ויצאתי בשקט מהבית.
הגענו למועדון הכי מסריח בת"א, דני הביא כמה כדורים וקרטון
בשבילי- "אבל רק בגלל שיש לך יומולדת", הוא אמר ודחף לי ליד
טקילה
"אחת שתיים שלוש, ידיים למעלה על הראש..."- הוא זמזם בזיופים
ורוקן את הטקילה שלו.
שתיתי אותה במהירות והנחתי את הכוס על השולחן.
אבא שלי התקשר וביקש שאחזור הביתה, שהוא דואג-ניתקתי לו, האמת
שאני בקושי יכולה לדבר, ובייחוד לא איתו.
אלון וטוני נשפכו על הבר וביקשו מהדיג'יי לשים משהו בשבילי-
"יש לקטנה יומולדת!", הם צרחו לו.
"אחרי הכל", אלון גמגם בקושי, "היום היא כבר לא ילדה"-וצחקק
מעצמו.
"שמונה עשרה טקילות!"-דני צרח-"בעצם תשע עשרה, אחת לשנה
הבאה!"
עכשיו הוא כבר היה מרוח על הרצפה מוקף בקיא של עצמו.
"הקאת עלי!" צרחתי לו מתוך ערפיליים של פיכחון, אני חושבת
שבעטתי בו, אני לא בטוחה.
כמה שעות אחר כך נשפכתי באיזה חור במועדון, מישהו זמזם לי
"יומולדת שמח" בראש.
ואני מרגישה הכי טוב בעולם, יש חמישה צבעים ובלונים, וחום
שעוטף אותי דרך השמלה השחורה שלי.
"היום יום הולדת, היום יום הולדת , היום יומולדת ליייייייי!",
אני צורחת
טוני מגיע ומתיישב לידי,
"את מרגישה טוב?" -הוא שואל ,
"אני", אני עונה לו, "כמעט בשמיים".
