אל תוך חלום אדום, אני נבלע.
היום נסגר עלי, אין דרך חזרה.
נזכר - עולה לה בת צחוק, ושוטפת ישותי,
בתוך חלום אדום, אני רטוב כולי.
כורע ארצה את גופי, מגשש לגעת, להבין,
עיניי בורקות, רושפות, חדות כסכין.
במעלה הדרך הנמתחת עד האופק,
בכל אדמת הארגמן לא ניתן לחוש בדופק.
צלליות בצבע דם נמצאות בכל מקום, מחפש מפלט, מקלט, לשיגעון,
שמשום מה לא מרפה אחיזתו ממני, ימים-לילות,
וכך עוברים חיי,
בעולם אדום וקר,
ובחלומות אני נזכר.
חלומות עלייך ועלי,
על עולם יפה וצבעוני, צבעי קשת החיים.
איך חלמנו עולם, והמצאנו עבורו צבעים.
אנשים, עצים וציפורים,
בניינים גבוהים, וגם צרצר אחד, ומטוסים.
ועל חוף הים, בשעת שקיעת שמש ארגמן, אנחנו יחפים,
מרגישים את חול הים, שומעים את רעש הגלים,
וכה נעים הוא לאזנינו, עד כי אנו שוכחים...